מקסימוב, ברוך

בן סוניה ושמואל. נולד ביום כ"ב באלול תשל"ג (19.9.1973) בברית המועצות לשעבר. אח בכור ליצחק ולירן. הוריו, שהיו חדורי ציונות ואהבת ישראל, החליטו לעלות ארצה, ועוד בטרם מלאה לברוך שנה הגיע לביתו החדש בראשון לציון. ברוך החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "חביב" וסיים בבית-הספר התיכון "גן נחום" בעיר. ברוך היה ספורטאי מעולה. ניכר בברוך כי הוא בעל אישיות מיוחדת במינה ובעל נפש רגישה. לא בכדי היה אהוב על כל חבריו וסובביו. בסוף חודש אוקטובר 1991 התגייס ברוך לצה"ל. לאחר הטירונות עבר קורסים שונים בהם הוכשר כשוטר צבאי. בתום מסלול ההכשרה שובץ ביחידה המרכזית לפיקוח על תעבורה של המשטרה הצבאית. שירותו היה כרוך במתחים רבים ובחוויות לא קלות; לא אחת נאלץ לחזות במראות קשים של תאונות דרכים, פצועים והרוגים. במסגרת תפקידו נע ברחבי הארץ ואף עסק באבטחת יישובים. בין השאר, שהה בחברון ובעזה ובערים נוספות. ברוך נחשב לחייל מצטיין. הוא הפגין כושר מנהיגות, ארגון וניהול, מוסר עבודה גבוה ומשמעת עצמית. מפקדיו סיפרו כי בלט בכושר החשיבה שלו וגילה עצמאות בביצוע תפקידו. ברוך הגיע עד דרגת סמל ראשון ומועד שחרורו התקרב, כאשר התגלה שמחלה קשה מקננת בגופו. באומץ ובגבורה נשא את ייסורי הטיפולים הקשים והבדיקות וחרף רצונו, שוחרר משירותו הצבאי כחודשיים וחצי לפני המועד הרשמי. ביום י"ב בחשוון תשנ"ה (17.10.1994) נפטר ברוך ממחלתו. בן עשרים ואחת היה במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזרחי בחולון. הותיר הורים ושני אחים