מקמל, נסים (אדמונד)

בן צבי (סאלח) ושלומית (נג'יה). נולד ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948) בבגדד, בירת עירק. בשנת 1950, עם מתן האות לעליית יהודי בבל לארצם, יצאה משפחתו בדרך לארץ והגיעה אליה עם נסים והוא אז בן שנתיים ומחצה. המשפחה התגוררה בכפר-גנים שבפתח-תקוה. שם למד בבית-ספר יסודי ולאחר-מכן המשיך בבית-הספר התיכון המשותף בקיבוץ דפנה אך בלבו החליט שלא יחזור העירה בסיימו את לימודיו התיכוניים, כי הוא העדיף את החיים שבקיבוץ על פני החיים העירוניים. לאחר התייעצותו עם הוריו וקרוביו יצא לקיבוץ מנרה – ושם מצא את מקומו וגם התאקלם יפה במקום. הוא רכש לו ידידים בין חברי- הקיבוץ הוותיקים. שם גם סיים את לימודיו התיכוניים שהתחיל בקיבוץ דפנה. אך עד כה ועד כה הגיע נסים לגיל-הגיוס ובנובמבר 1965 גויס לצה"ל כי הוא אהב את המולדת וההגנה עליה. מעשיהם של החבלנים בקרב האויב לא נתנו לו מנוח וכצנחן היה לו סיפוק רב בנטילת חלק בפעולות-תגמול, בפשיטות הצבא ובקרבותיו, שכוונתם היתה להרתיע את התוקפים, כי נסים לא היה מסוגל לשבת באפס מעשה ובחיבוק ידיים. הצבא הטביע בו חותם של רצינות אך בכל זאת היתה הבדיחה מצויה בפיו תמיד. הוא שמח לקראת כל פעולה ולא היה מוכן לוותר עליה אף פעם אחת, כי בטחון המדינה ואזרחיה לא היה הפקר בעיניו ודרכו בצבא מתוך אחריות ותעוזה בימי קרבות היתה ידועה בין קרוביו ומיודעיו. כעבור מספר חדשים צריך היה לשוב למשק מנרה, שבו היה חבר, ועמד להימנות שוב עם הבונים, החורשים והנוטעים. הוא אהב את החיים, את המקום שאליו השתייך ואת הענף שבו עבד – גם בימי שירותו היה בא במדיו כדי לראות את הנעשה במשק ובפרדס. אך את יום שובו לחיות בו, להשתתף בעבודה ובחיי-החברה שבו, לא זכה לראות, כי ביום כ"ז באייר תשכ"ח (25.5.1968), בהיתקלות עם חוליית חבלנים שחדרה מירדן צפונית לגשר אלנבי, נפל נסים בקרב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בפתח-תקוה. אחרי נפלו יצאה לאור בקיבוץ מנרה חוברת לזכרו בשם "נסים".