מקמל, מנשה (‘פואד’)

בן יוסף והילה. נולד בשנת תרצ"ד (דצמבר 1933) בבגדד שבעירק. עלה ארצה בשנת תש"י (1950). את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון סיים עוד בעירק. בארץ למד בבית-ספר 'אורט' שברמת-גן והוסמך כלבורנט-תעשייתי. מנשה גויס לצה"ל באפריל 1952 ועבר קורס חובשים-מחלקתיים. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר נקרא לעתים קרובות לשירות- מילואים. בשנת 1956 השתתף במבצע-קדש בכיבוש מוצבי רפיח. בסוף שנת 1958 השתלם בקורס לחובשים-פלוגתיים ושובץ לתפקיד של מש"ק יחידתי. הוא זכה להערכה רבה בתפקידו זה, ומפקדו המליץ להעלותו בדרגה. בציינו: "מנשה ממלא את תפקידו כהלכה, מגלה יזמה, נכון לקבל על עצמו כל משימה ומבצעה בקפדנות ובהצלחה". ואכן, במשך השנים ששירת במילואים עלה לדרגת סמל-ראשון. חבריו בצבא העידו ואמרו כי הוא ניחן בכישרון, במסירות ובעדינות-נפש, תכונות שאפשרו לו לתפקד בצורה יעילה במצבים קשים ביותר. בשנת 1967 השתתף במלחמת ששת-הימים. נטל חלק במלחמת יום-הכיפורים וטיפל בפצועי המלחמה ב'בית גולדמינץ' שבנתניה. לאחר-מכן הועבר ל'בית ניסן' שם עשה בטיפול ובשיקום נפגעי הלם-קרב במשך שמונה חודשים – והכול בהתנדבות. זכה להערכה ולשבחים רבים מהצוות ומהמטופלים על מסירותו לתפקיד במשך כל התקופה הקשה הזו. לאחר סיום שירותו הצבאי החליט מנשה ללמוד את המקצוע – לבורנט-תעשייתי. לאחר שנתיים של לימודים התחיל לעבודת בבית-חרושת 'אסיא'. במהלך השנים התקדם והיה למנהל-עבודה במחלקת פיתוח וייצור חצי-חרושתי. בשנת 1962 נשא לאישה את שושנה והקים אתה את ביתו. בשנת 1963 נולדה בתו רינת, ובשנת 1966 נולד בנו שלמה. מנשה היה אב מסור ובעל טוב, דאג וטיפח את ביתו. כן היה חבר מסור ואהב לעזור לזולת בכל-עת. ביום י"א בתשרי תשל"ז (5.10.1976) נפל מנשה בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה, בת ובן, אחים ואחיות.