מקליס, צבי יהודה (צביקה)

בן הדסה ואברהם. נולד ביום כ"ג בשבט תשכ"ב (28.1.1962) בסביון. מילדותו הצטיין צביקה בטוב לבו ובמזגו הנוח. הוא למד בבית-הספר היסודי בסביון, סיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף ביהוד וקיבל תעודת בגרות. בתנועת הצופים התמחה בניווט. הוא היה צעיר מוכשר ואהב לבצע עבודות באלקטרוניקה, נגרות ותיקונים שונים בבית ובגינה. בין השאר בנה מקרשים ביקתה על עץ. משחר נעוריו חלם צביקה על טיס. הוא השקיע הרבה מרץ, דביקות במשימה ודייקנות בבניית טיסנים, החל בחיתוך וכיפוף פיסות עץ הבלסה המיוחד והדבקתן, וכלה, בהרכבת המנוע, המדחף, ההגאים והגלגלים. היה חניך מצטיין בחוג לטיסנאות בקיראון, ולאחר מכן גם מדריך מצליח. לקראת גיוסו לצה"ל ביולי 1980, עשה מאמצים גדולים להגשים את חלומו ולהתקבל לקורס טיס. הוא השיג את מטרתו והתקבל לקורס, התקדם יפה והגיע עד לשלב של טיסה. צביקה נהנה מכל רגע בקורס הטיס והיה גאה מאוד בהישגיו. כשהודח בגלל בעיה פיסיולוגית אובייקטיבית, קיבל את ההדחה, למרות אכזבתו, בטבעיות ובאופטימיות האופיינית לו, בהשלימו עם העובדה הידועה, שרבים מתחילים בקורס טיס ומעטים מאוד מסיימים אותו. צביקה הוצב בחיל-התותחנים. לאחר הטירונות, הוכשר כתותחן של תותח מתנייע וכמפקד צוות תותח מתנייע ויצא לקורס קצינים. בקורסים השונים בלט צביקה באופיו הנוח ובחברות יוצאת הדופן שגילה. במסעות לא ניצל מעולם את זכותו לשכב על אלונקה: תמיד נשא אותה, ולעיתים קרובות עזר לחברים עיפים לסחוב את הציוד שלהם. לא פעם סחב על גבו חבר שלא יכול היה להמשיך בהליכה, כדי שגם הוא יגמור את המסע. לאחר שסיים את קורס הקצינים, התנדב צביקה לסיירת גולני. ביחידה זו, לפי עדותו של מפקד הסיירת, "למרות רקעו השונה והבדלי המנטאליות הנובעים מכך, הצליח צביקה מהר מאוד להשתלב ביחידה, לרכוש לעצמו חברים אמיתיים ולהפוך לאחד משלנו". הוא שימש כקצין הדרכה בסיירת, והיה אמור להתמנות לקצין המבצעים ולקצין הקישור האורגני שלה. במלחמת שלום הגליל שימש צביקה כקצין קישור ארטילרי. ביום ח' באייר תשמ"ג (20.4.1983) נפל סגן-משנה צבי בקרב בלבנון בעת שהסתער בראש חייליו על מארב מחבלים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסביון. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. הניח הורים, אח ואחות. במכתב התנחומים למשפחה ציין שר הביטחון, כי צבי "היה קצין מעולה וחבר אהוב". מפקדו כתב למשפחה בין השאר: "צביקה שירת תחת פיקודי כשמונה חודשים – זמן קצר יחסית, אולם באינטנסיביות בה עובדים ביחידה הצלחנו מהר מאוד לתהות על קנקנו ולעמוד על אופיו. צביקה גילה במהלך שירותו אצלנו אותן תכונות אופי, ההופכות ילד לקצין מהשורה הראשונה: אהבת המדינה ודאגה אמיתית לבטחונה; שימוש חכם מאוד בכושר המחשבה המפותח שלו; דבקות במטרה ונסיון מתמיד להשתפר ולשפר; יכולת מצויינת להביע את דעותיו ולהתעקש על נושאים החשובים לו וחבר לדוגמה. לאור הכרותי איתו, לא פיקפקתי לרגע ביכולתו והיה לי ברור לגמרי, כי במקרה הצורך יסתער בשורה הראשונה של הלוחמים"