מקובסקי, אפרים-ישראל (ישראלקל)

בן רחל ויהודה-אליעזר, נולד ביום כ"ב בניסן תרפ"ה (15.4.1925) בעיר סלאבקוב, פולין. בשנת 1933 עלה עם הוריו מדנציג לארץ והמשפחה השתקעה בתל-אביב. תחילה למד ב"תחכמוני" וסיים את בית-הספר "ביל"ו" בהצטיינות בכמה מקצועות. הוא החל לעבוד בליטוש יהלומים ובשכרו תמך בהוריו. בערבים השתלם בלימודים תיכוניים בבית-החינוך והיה מפעילי "הנוער העובד" ו"הפועל". בהיותו בן 15 הצטרף ל"הגנה" והשתתף בפעולות המאבק נגד הבריטים והעלאת מעפילים אל החוף. הוא סיים קורס מ"כים ואחר-כך קורס מ"מים. בראשית מלחמת-העצמאות השתתף בלילות בפעולות הגנה על תל- אביב באזור המסוכן ביותר שליד בית הבולשת הבריטית ואחר-כך הוטל עליו לעסוק באימון טירונים מגויסים בתל-אביב ובמקומות אחרים בארץ, וכן בהדרכה בקורס סמלים בבן שמן הנצורה. אפרים-ישראל התמחה גם בחבלה ובמרגמות. כלוחם בחטיבת "גבעתי" השתתף בליווי שיירות לירושלים ובפעולות קרב בדרך לירושלים ובירושלים. בקרב על דיר-מוחסין פקד על צוות רגמים, ובראותו כי הטווח גדול מדי התקרב עם מרגמתו לנקודה קדמית מסוכנת ומשם פגע באויב. הוא דחה את יום נישואיו באומרו: "המולדת קודמת למשפחה". בעת הפלישה המצרית לאחר קום המדינה היה מרותק לתפקיד הדרכת טירונים בתל-אביב ופעם, ביום-חופשה, יצא בלי רשות לגיזרת אשדוד והשתתף בקרב כטוראי פשוט. לאחר הפצרות ודרישות מרובות ניתן לו לצאת לחזית בדרגת קצין ביחידת "שועלי שמשון". השתתף בקרבות רבים וסוערים בנגב. עם חידוש הקרבות בתום ההפוגה הראשונה השתתף בקרב על משלט עיבדיס, ליד נגבה, ושם נפל, ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948), כאשר חש להציל חבר פצוע, תוך המטרת אש בלתי-פוסקת באויב התוקף. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנגבה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.