מצקין, דורית
בת לובה ושמעון. נולדה ביום ג' בחשוון תשמ"ב (31.10.1981) בכפר סבא, אחות לאלון, רון וחן. דורית גדלה והתחנכה בכפר סבא והחלה את מסלול לימודיה בבית-הספר היסודי על-שם א.ד. גורדון, המשיכה בחטיבת-הביניים על-שם יגאל אלון וסיימה בבית-הספר התיכון 'אורט שפירא'. חברותיה לספסל הלימודים מספרות על נערה חייכנית, מאירת פנים, טובת-לב ומצטיינת בלימודים. את החיוך שלה, אשר שבה לב כל רואיה, זוכרות גם המורות. מורתה לילי כותבת: "תמיד אזכור את דורית כאחת התלמידות המיוחדות שהיו לי. חיוך מקסים שלא ירד מפניה והמון המון רצון להצליח." המורה ורדה מספרת, כי בחיוך הרחב ובטוב הלב שלה רכשה דורית את לב חבריה ומוריה. דורית סיימה קורס מדריכים לנוער צעיר במצוקה, אוזנה הייתה קשובה לבעיותיהם והיא ניסתה לעזור להם ככל יכולתה. העבודה למען הכלל היתה טבועה בנפשה והיא עזרה לתלמידים שהתקשו בלימודים ובהכנת השיעורים. מכיוון שסיימה את התיכון במגמת שיווק החלה לעבוד עם סיום לימודיה בחברה שעסקה בשיווק מוצרים שונים לדוכנים ולמרכולים. בכסף שהשתכרה נסעה עם חברתה הטובה לעשרה ימים של כיף בלונדון. דורית אהבה חברה ובילויים, טיולים וריקודים בדיסקוטקים. היא וחברותיה היו כאחיות בלב ובנפש. דורית התגייסה לצה"ל בסוף חודש פברואר 2000 והתנדבה לשרת במשמר הגבול. לאחר שעברה קורס מתאים הוצבה כבקרית גבול במעבר רפיח. כאן קשרה קשרי חברות נאמנים עם חבריה וחברותיה לעבודה וזכתה להערכה רבה גם מהפלשתינאים שמעבר לגבול. ביום ד' באלול תש"ס (4.9.2000) נפלה סמ"ש דורית בעת מילוי תפקידה בתאונת-דרכים והיא בת תשע-עשרה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. השאירה אחריה הורים, שני אחים ואחות. ליאת, המפקדת של דורית, כתבה למשפחה כי דורית מילאה את תפקידה בצורה יוצאת מן הכלל והיתה דוגמה לחברותיה, תמיד צוחקת ומחייכת. דוד, ראש המשמרת שלה, כתב: "בתקופה הקצרה שעבדנו ביחד הספקתי להכירך ולגלות כי את שוטרת נבונה ואחראית הממלאת את תפקידה על הצד הטוב ביותר… היית שוטרת למופת, ממושמעת וללא דופי." מוסיף וכותב עמי, הסמת"ח: "דורית, היית בקרית מאוד מאוד מקצועית, עדינה, שקטה וחייכנית, תמיד שמחה וצחקנית, מקובלת על כל הבנות. לכן אותך כולן אוהבות." מפקד המשטרה הפלשתינאית במעבר רפיח כתב: "בשם אללה הרחמן והרחום, אל הנשמה הטהורה שעלתה לשמים, מרחפת באוויר וסביבה המלאכים. אל האחות שחלפו חייה בעבודת חסד ואהבת האנשים, ולזאת שהיתה מסורה בעבודתה ובחייה. אנחנו מבקשים מאללה שישים אותה בגן העדן הנעים, ירחם ויגן עליה. בעזרת אללה." חברתה אסנת כתבה: "פעם היתה תינוקת יפיפייה, שגדלה לילדה חמודה, שגדלה לנערה יפיפייה, ש…לא הגיעה להיות אישה מקסימה… ובדרך מתישהו היא הכירה אותי, וצחקה איתי, ואהבה אותי. ואני אהבתי אותה, ואני אוהבת אותה. אז ילדונת, איפה שאת לא נמצאת עכשיו, אני מקווה שאת עדיין מחייכת, כמו תמיד. תודה שנתת לי להיות חברה שלך."
