מצליח, קמל (סמי)

קמל (סמי), בן אסתר ויצחק, נולד ביום י"א בחשון תש"י (3.11.1949) באיסטנבול שבתורכיה. הוא נתייתם מאביו עוד בהיותו תינוק רך. מאז נקטעו חייו המאושרים. אמו עבדה ולכן נאלצה סבתו לטפל בו. היא עשתה זאת באהבה ובמסירות, כאילו היה בנה. קמל עלה לארץ בשנת 1964 יחד עם משפחתו, ועד שהגיע זמנו להתגייס עבד לפרנסתו. קמל היה חובב ספורט ונלהב למשחקי הכדורגל והכדורסל. הוא היה נמרץ מאוד ופעלתני, אהב לעבוד ושנא את הבטלה. הממונים עליו שיבחוהו על תבונת-כפיו ועל מסירותו לעבודה, והעריכוהו על התמדתו ועל שקידתו. הוא היה רציני בגישתו לחיים. קמל היה אוהב אדם, נכון תמיד לעזור ולסייע לכל בקשה, ועושה את כל שנתבקש שלא על מנת לקבל פרס. ידידיו הרבים אהבוהו. קמל גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1967 והוצב לנח"ל, שבו שירת שנה וחצי. אחרי-כן הועבר לחיל התותחנים. הוא היה אחראי ומסור לתפקידו ונתמנה למפקד צוות של מרגמות כבדות מתנייעות, 160 מ"מ. מפקדו מעיד עליו, שהיה לו רצון עז ללמוד ולדעת. הוא הקפיד תמיד על הופעה מסודרת, אפילו היו הימים ימי מתח וקרב. על שירותו בקווים הקדמיים הוענק לו "אות השירות המבצעי". בזמן שירותו בצבא הכיר קמל את סוזן ולאחר תקופת היכרות קצרה התארסו השניים. שאיפתם הייתה לחסוך כסף כדי הצורך לרכוש דירה לעצמם ולהינשא, אך הדברים לא הסתדרו כך, והזוג הצעיר נישא ועבר להתגורר אצל ההורים. הרגע המאושר ביותר בחייהם היה כאשר נולד בנם אילן. ואכן היה ילד יפה ודמה מאוד בתכונותיו לאביו. כמו קמל, שבילדותו גדל ללא אהבת אב, כך גם בנו. קמל היה בן מסור למשפחתו, בעל נאמן ואב אוהב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס קמל ונשלח לחזית בסיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע קמל ונהרג באחד ממעברי הגידי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, אם, אח, ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "קמל ז"ל היה מפקד צוות מעולה. הוא נטע ביטחון בחייליו בשעת הקרב. הוא היה חייל למופת ואחד מטובי הלוחמים ביחידה".