מצונשוילי, אברהם (אבי)

בן ראובן ורות-לוסיה. נולד ביום י' באדר ב' תשי"ז (13.3.1957) בעיר קוטאיסי שבגרוזיה (ברית-המועצות). ביולי 1972 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה באור-יהודה. לאברהם כבר היו אז תשע שנות-לימודים מאחוריו. הוא התקבל לבית-הספר בגרוזיה בגיל שש (בעוד ילדים אחרים מתקבלים שם בגיל שבע) הודות לרמתו השכלית הגבוהה. בכיתה ב' החל ללמוד מוסיקה וריקודים ועשה חיל רב בתחומים אלה. גם במשחק השחמט הצטיין. היה נער חברותי מאוד, המוקף תמיד חברים וחברות שחיבבוהו והעריצוהו והיו באים לביתו, כדי שיסייע להם בלימודיהם, והוא עשה זאת בכל-לב. גם לספורט הקדיש זמן וגילה התעניינות בכדורגל ובטניס- שולחן. המשפחה הגיעה ארצה, החופשה השנתית בשנת-הלימודים, ואבי, במרץ ובכוח-הרצון האופיינים לו, התחיל ללמוד עברית בכוחות עצמו ובעזרת מילונים. כאשר נכנס לראשונה לכיתת-הלימודים בארץ, כבר לא נראה אבי 'ירוק' כל-כך, הוא כבר דיבר עברית בלא לגמגם. הוא נתקבל לפנימייה של כפר יוהנה ז'בוטינסקי בבאר-יעקב. בזמן הראשון עוד היה אחוז געגועים לחבריו בגרוזיה הרחוקה, אך עד-מהרה התאקלם בקרב חבריו החדשים, קנה את אהדתם והיה לאחד מהם. במוסד החינוכי הצטיין בלימודיו ובמיוחד במתמטיקה. כבר מקודם ידע לנגן בפסנתר ובאקורדיון, ועתה לימדוהו חבריו לנגן גם בגיטרה. בכלל מצא עניין רב במוסיקה ואף חיבר בעצמו לחנים-מספר לשירים. גם בבאר-יעקב עסק בכדורגל ובטניס-שולחן. תלמידי המוסד היוו חברה מגובשת בגלל הלימודים המשותפים ומשום שהיו חברים בתנועת בית"ר. לפיכך, כאשר סיימו את חוק לימודיהם, סירבו להיפרד והתאגדו לגרעין התיישבותי בשם 'אסא', שהתמקם במושב צור-נתן. במחצית ספטמבר 1975 התגייסו ביחד לצה"ל במסגרת הנ"ל והקימו את ההיאחזות חרובית בפתחת-רפיח. בצבא עשה אברהם את הטירונות ורכש את מקצוע החבלן בקורס לחבלנים גדודיים. הוא נשלח לקורס-מ"כים וסיימו בהצלחה בדרגת רב"ט. צוין אז על-ידי מפקדיו כ"חייל טוב וממושמע". ניתן היה לצפות שימשיך להתקדם במסלול הצבאי. ביום ט"ו בסיון תשל"ז (31.5.1977) נפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבלוד. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. אחרי מותו הועלה לדרגת סמל. ההורים תרמו ספר-תורה לזכרו של אברהם בבית-הכנסת של עולי גרוזיה באור-יהודה. חבריו הבית"רים הקימו לו יד במושב צור-נתן.