מצ’ולסקי, יעקב

בן דורה ויוסף. נולד בשנת תרע"ה (1914) בדז', חבל טרנסילבניה, רומניה. אביו, איש עמל, עלה לארץ-ישראל בשנת 1933 וכעבור שנה העלה אליה את משפחתו. המשפחה השתקעה בכפר-סבא ויעקב הצטרף לפלוגת העבודה של בית"ר במושבה ומאוחר יותר לשורות הארגון הצבאי הלאומי. הוא נשא אישה ועבר לגור בטבריה, מקום שם התפרנס מעבודתו כמסגר-מכונאי. עם פרוץ מאורעות הדמים של תרצ"ו נטש את אומנותו והיה בין ראשוני המתגייסים לנוטרות. בתפקידיו כנוטר לא נרתע מסכנות והגן ללא חת על נפשם ורכושם של יהודים במקומות ששירת בהם. הוא שמר כחצי שנה באפיקים ואחרי כן במחצבת עפרון שעל שפת ים כנרת. בכ"ו בתמוז תרצ"ח (25.7.1938) בלכתו בראש קבוצת פועלים קטנה שעליהם שמר, פתחה עליהם כנופיית-פורעים ערבית אש ממארב במדרון הר ברוניקה לימין הדרך שבין טבריה העיר לחמי טבריה. בהתקפה זו נפל יעקב חלל והובא למנוחת עולמים בבית הקברות של טבריה. הניח אשה והורים. פרקי חייו וגבורתו מפורסמים ב"זכרם לנצח", ספר יזכור לגיבורי הארגון הצבאי הלאומי. בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שמקום מנוחתו בטבריה, בישראל.