מעודה, איתי

בן טובה וסעדיה. נולד ביום כ"ט בסיוון תשכ"ט (15.6.1969) במושב אחיהוד, בן שלישי למשפחה בת שישה ילדים. למד בבית-הספר היסודי באחיהוד ובבית הספר התיכון בישיבה בכפר הרא"ה. איתי שהיה ילד מחונן, עבר בבית-ספרו בחינות מטעם משרד החינוך והתגלה כחניך מצטיין, ולכן קיבל מילגת לימודים בכפר הרא"ה. טרם גיוסו לצה"ל עשה איתי כל מאמץ לעזור להוריו במשקם עתיר העבודה, המבוסס על רפת חלב וגידולי ירקות עונתיים. בשלהי חודש יולי 1987 גויס איתי לשירות חובה בצה"ל והוצב בחטיבת גולני. הוא סיים טירונות ארוכה וקשה, יצא לטירונות יחידה והמשיך מסלולו הקרבי בקורס מ"כים-חי"ר. בסיום הקורס קיבל דרגת רב"ט ונשלח לגדוד, לסגל הפיקוד. במשך כל זמן שירותו חשב איתי על הוריו ועל עומס העבודה במשקם. הוא ידע שהם אינם יכולים להחזיק את משקם בכוחות עצמם ושאין באפשרותם לשכור עזרה בתשלום. בכל חופשותיו מהצבא עשה ככל שניתן לעזור במשק המשפחה. בתחילת חודש פברואר 1987 יצא איתי לקורס קציני חי"ר. חבריו לקורס ציינו את התנהגותו החברית, רגישותו הרבה ושאיפתו לשלמות. ביום י"ב בסיוון תשמ"ט (15.6.1989) נפל איתי בעת שירותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים, שני אחים – יאיר ורוני, ושלוש אחיות – כוכבה (זיוה), כלנית והדר. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מתחילת מסלולו בחי"ר התבלט איתי כאחד הלוחמים הטובים בצוות. היה מש"ק טוב ולכן נשלח לקורס קצינים. יושר, חברות ורצון לשלמות בביצוע היו הציר המרכזי באישיותו". בני משפחתו הנציחו זכרו בספרייה תורנית שתרמו לבית-הכנסת באחיהוד.