מס, דניאל (דני)

בן חנה וראובן, נולד ביום ט' בחשוון תרפ"ד (19.10.1923) בברלין, בירת גרמניה. משחר ילדותו גדל ברוח ציונית-עברית. אביו, מו"ל ידוע, קירב אותו לספרות העברית וסבו לימדהו משנה וגמרא. בהיותו בן עשר עלה עם הוריו ארצה. הוא נתקבל לגימנסיה העברית בירושלים והיה מטובי תלמידיה. היתה לו נטייה מיוחדת לציור. הקריקטורות שלו היו מקור הנאה לכל רואיהן בבית-הספר ולאחר זמן בקיבוצים שונים, בהם שהה לרגל תפקידיו הצבאיים. הספר 300" משחקים", שיצא בשנת תש"ח, לווה בציורים מפרי עטו. היה מהמדריכים של צופי "שבט מתתיהו" בירושלים. הביא לאיחוד קהילת הצופים עם "הבונים" ועמד בראש השבט המאוחד. בשנת 1941, לאחר גמר לימודיו בגימנסיה, הצטרף לפלמ"ח ושירת בו עד יומו האחרון, במקומות שונים בארץ, בגליל ובנגב, בשרון, במחוז תל-אביב, ולבסוף בסביבת ירושלים. היה מטובי המפקדים של הפלמ"ח ובאחרונה – סגן מפקד גדוד. דניאל ביצע מבצעים נועזים ביותר וביניהם ההתקפה על שרונה, פיצוץ גשרים, ראדאר, שחרור מעפילים וכד'. עם החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, נמסר לו הפיקוד על גוש עציון. הוא טיפל בביצורו והצליח לאחד לפיקוד צבאי אחיד את ארבע הנקודות של הגוש ולעשותן ליחידה הגנתית מוצקה וממושמעת. היה מפקד מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר כשהם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב, ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). דני נקבר בקבר-אחים בכפר עציון. המבצע לכיבוש לוד ורמלה והרחבת הפרוזדור לירושלים נקרא לזכרו בשם "מבצע דני". ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.