מסלטון, אליהו (אלי)

אליהו (אלי), בן יפה ושמעון, נולד ביום כ"ה באדר ב' תשי"ד (30.3.1954) בכפר-הדר, הוד-השרון. הוא למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי א' ברמתיים, והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי על-שם מוסינזון במגדיאל, במגמה של מסגרות מכנית. תלמיד טוב היה וממושמע, חרוץ ומתמיד. הייתה לו דרך מקורית משלו לפתור בעיות ולבצע מלאכות. ילד אחראי, וכל משימה שהטילו עליו השתדל לבצעה בשלמותה. אלי היה פיקח ונבון. מוריו וחבריו חיבבו אותו, לא בגלל הישגיו בציונים, אלא בשל הופעתו הנעימה, שכן היה נער חביב על כולם. הוא היה שובב-נחמד, מאותם שובבים שכולם אוהבים, דובר אמת ולוחם למען עניין שנראה צודק בעיניו. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים ניצל את זמנו עד מועד גיוסו ויצא לעבוד במקצוע שלמד, כדי לעזור להוריו. אלי היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", חובב ספורט ונלהב לכדורגל ואף נמנה עם חברי הנבחרת של הוד-השרון. כיוון שביקש להצטרף לנבחרת "הפועל" פתח-תקוה, היה נתון בהסגר לשנתיים, ועשה חשבון שהתקופה תגמר עם תום שירותו בצה"ל. אליהו גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972. משפחתו הייתה גאה בו בשל היותו הבן הראשון בצבא. הוא סיים את תקופת הטירונות בהצלחה והוצב להשתלמות בקורס בחיל הקשר. משסיים היה אלחוטן טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ועשה את כל שהוטל עליו בדייקנות רבה. לעתים רחוקות היה בא הביתה, אך השתדל שלא להדאיג את הוריו, ולא התאונן על האימונים הקשים והמפרכים. במכתבים שהקפיד לכתוב הביתה לא סיפר דבר מן הקורות אותו בצבא. מפקדיו העניקו לו את "אות השירות המבצעי". שבועיים לפני ראש השנה תשל"ד היה בחופשה אחרונה. הוריו ניסו לשכנעו לבקש העברה ולשרת קרוב למקום מגוריו. תשובתו הייתה: "אם כל אחד ירצה להיות בעורף, מי יהיה בקו הקידמי?" בערב ראש השנה התקשר אלי להוריו ואיחל "שנה טובה" והודיע שלא יבוא לחג. יומיים לפני יום הכיפורים צילצל שוב להוריו והודיע שהוא מרגיש טוב ומבקש לא לדאוג לשלומו. אין ביכולתו לבוא ליום הכיפורים ומקווה לחגוג את חג הסוכות בבית. לפי התקציר שקיבלו הוריו, מספר ימים לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים נשלח אלי למעוז "מילנו ב'", בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, לשמש כאלחוטן. ביום 7.10.1973, לאחר שלושים שעות של לחימה קיבלו אנשי המעוז פקודה לסגת בחשכת הלילה. הם נסוגו ונעו לכיוון דרום-מזרח ונכנסו לעיר קנטרה. בדרך נתקלו במארב מצרי, שכלל טנקים ואנשי חי"ר מצריים. מספר חיילים נפצעו והאנשים נאלצו להתפצל לשתי קבוצות. אחת הקבוצות, שמנתה כשבעה-עשר חיילים, הסתתרה בתוך חדר של אחד הבתים הקיצוניים, ביציאה מן העיר קנטרה. הקבוצה שהתה שם במשך כל היום ועד למחרת. ביום שני, י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), אחרי הצהריים, גילו אותם חיילים מצרים, הקיפו את הבית וירו עליהם. קצין מצרי ניגש אל תוך החדר, ירה באקדח וקרא לאנשים להיכנע. מתוך הקבוצה שהייתה בחדר קמו שמונה אנשים ויצאו ממנו, השאר, כתשעה חיילים וביניהם אלי, לא יכלו לקום, או החליטו לא להכנע, ונשארו בו. המצרים זרקו לתוכו רימוני רסס וכן ירו לתוכו צרורות. האנשים שנכנעו וחזרו מהשבי סיפרו כי כל האנשים שהיו בחדר נהרגו. רוב העדים לא הכירוהו בשמו וכינוהו "הקשר הצעיר". בתחילה נחשב אלי לנעדר. אחרי-כן הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. ביום 31.12.1973 קיבלו הוריו הודעה על נפילתו. לאחר שזוהתה גופתו, הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין ברמות-השבים, הוד-השרון. השאיר אחריו אב ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הוריו תרמו לזכרו ספרי תפילה לבית הכנסת של העדה הספרדית בהוד השרון; בבית-הספר הממלכתי א' ברמתיים הקימו הוריו חדר טבע לזכרו.