מסיקה, איתן (נסים)

בן דינה ומרדכי. איתן נולד בתל נוף בכ"ט באלול תשכ"א (10.9.1961), ערב ראש השנה. איתן למד בתיכון "אורט" בלוד ואחר כך בבית ברל ובפנימייה בקיבוץ בחן. בנעוריו היה חבר בתנועת הצופים. בצבא איתן שירת בחיל ההנדסה ולחם במלחמת שלום הגליל. אחרי שהשתחרר מהצבא עבד זמן מה בשדה התעופה בן-גוריון. בשנת 1983 נסע לטיול באירופה, שם הכיר את מרלין, והם התארסו. בשנת 1984 איתן הגיע לארצות הברית ועבד כטבח וכמורה לעברית, ושם נישא למרלין. בני הזוג שבו ארצה וגרו ברמת השרון. אחר כך בנו את ביתם במעלה אפרים, בשל אהבתם למרחבים ולנוף. במהלך השנים נולדו שלושת ילדיהם, יוני, בן ודניאל. איתן אהב מאוד את משפחתו, אשתו וילדיו היו כל עולמו. גם עם הוריו היה בקשר יומיומי ודאג מאוד לשלומם. איתן אהב שירה, ונהג לכתוב מאז היה נער. בין היתר ערך יומן אישי במהלך מלחמת שלום הגליל, ובו תיאר את האירועים שחווה. איתן נהג לכתוב שירים שבהם תיאר את מחשבותיו ואת תחושותיו. איתן היה איש רעים שאהב לארח בביתו החם ותמיד היה מסמר הערב. הוא היה מתנדב ראשון בכל תחום, וממשכורתו נהג באופן קבוע לתת מעשר לצדקה. ב-1987 התגייס איתן למשטרת ישראל, והיה שוטר בנקודת המשטרה ביישוב מגוריו. ביום שישי י"א בניסן תשנ"ג (2.4.1993) נסע איתן במכוניתו מביתו במעלה אפרים למרכז הארץ. באותו יום הקים צה"ל שני מחסומי פתע כדי ללכוד מחבלים. באחד המחסומים ירו החיילים בשוגג לעבר רכבו של איתן. איתן נהרג מהירי, ושני טרמפיסטים שהיו במכוניתו נפצעו. רק לאחר הירי שמעו החיילים צעקות, והבינו שמדובר ברכב ישראלי. רב-סמל איתן היה בן שלושים ואחת בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בלוד. הותיר אישה ושלושה ילדים, הורים ושתי אחיות. לזכר איתן נבנה בכניסה למעלה אפרים, מקום מגוריו, גן שעשועים על שמו, "גן איתן". הגן המטופח והמתקנים שבו מושכים אליהם ילדים רבים מהיישוב. הגן, המלא בילדים ובקולות השתובבותם, מסמל יותר מכל את שמחת החיים, האופטימיות והאהבה של איתן. שלוש שנים לאחר נפילתו של איתן הוציאו בני משפחתו קובץ ובו שישים משיריו, שירי רגש ואהבה. כך כתב באחד משיריו: "שמש, ים, אהבה / מנת חיים ענוגה / מה יפה את שמש זהובה / ים כחול, אהבה ענוגה / אהבה, דבר שקשה לתאר. כשאתה מאוהב העולם נראה אחר / לחוש יד אוהבת, שפתיים נצמדות / שמש שולחת קרניים ענוגות / לחוש מגע גופך בגופי / לאחוז בך חזק / ולדעת שאת שלי".