מסינגר, יצחק-מאיר

יצחק, בן שינדל והירש, מניצולי השואה, נולד ביום י"ח בטבת תש"ז (10.1.1947) בשצ'צ'ין שבפולין. יצחק היה ילד יפהפה ושובב, שהיה אהוב על הכול. כשהיה בן שלוש שנים נשלח ללמוד בחדר, בעיר הולדתו בפולין. הוא היה בעל תפיסה חדה וזיכרון מצוין. עד מהרה התבלט משאר התינוקות בחדר ורבו החל לכנותו בתואר "גאון". כיוון שהיה חכם וגם ניחן ביופי, זכה שהכול סלחו לו על מעשי השובבות והקונדסות, שהיו חביבים עליו מאוד. מעטים היו האנשים שיכלו לעמוד בפני קסמו וחינו. כשהיה בן שבע החל לומד, במקביל ללימודים בחדר, גם בבית-הספר היסודי על-שם פרץ בשצ'צ'ין. כל אותן שנים עשו הוריו מאמצים גדולים כדי לקבל היתר עלייה לארץ ישראל. לאחר התרוצצויות רבות בין המשרדים השונים זכו לבסוף – בשנת 1957 – בהיות יצחק בן עשר, לצאת מפולין ועלו ארצה. תחילה התגוררה המשפחה בנהריה, אך כעבור תקופה קצרה העתיקה את מגוריה להדר-יוסף. יצחק המשיך את לימודיו בבית-הספרהיסודי על-שם דוד ילין. עקב קשיי פרנסה נאלצה המשפחה להחליף את מגוריה פעם נוספת ועקרה לתל-אביב. שוב החליף יצחק בית-ספר, וסיים את הלימודים היסודיים בבית-הספר "בארי" ביפו. למרות חילופים רצופים אלה הצטיין יצחק בלימודיו ובכל בית-ספר היה בין ראשוני התלמידים. למזלו ניחן בצירוף הנדיר של אופי שקט עם הכישרון לקשור ידידות. אף כי אהב להתבודד במשך שעות ולקרוא ספרים שהיו אהובים עליו, השתתף באופן פעיל בחיי החברה של בני גילו, בבית-הספר ומחוצה לו. בתום לימודיו בבית-הספר היסודי החליט לרכוש מקצוע והלך ללמוד בבית-הספר המקצועי "בוגרשוב", אבל בית-הספר הזה לא סיפק אותו. לקראת תום שנת הלימודים השנייה המליץ מנהל בית-הספר בפני ההורים להעבירו לבית-ספר מקצועי בעל רמה גבוהה יותר, שתהלום את כישוריו המצוינים של בנם. יצחק ניגש לבחינות-הכניסה בבית-הספר הטכני של חיל האוויר, עבר אותן בהצלחה וסיים לבסוף את לימודיו בבית-ספר זה. יצחק גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1964. מאז ומתמיד חלם לשרת בחיל השריון, ולשמחתו אכן הוצב לחיל זה. לאחר הטירונות, עבר קורס-יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן בטנק מדגם "שרמן". הוא השתלב במהירות בחיי הצבא ואהב את הפעילות של חיל השריון. מפקדו כתב עליו: "הוא היה נעים הליכות, שקט ומסור. יצחק היה אהוד על חבריו ליחידה ולצוות. הוא היה חייל מעולה, שביצע את המוטל עליו בנאמנות". כשבוע לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר בתום תקופת שירותו, נקרא מחדש ליחידתו כשפרצה מלחמת ששת הימים. הוא השתתף בקרבות בסיני ובנס הצליח להיחלץ מתוך טנק בוער. שנה לאחר המלחמה נשא לאישה את פנינה חברתו והחל מתכנן את חייהם לעתיד. הוא עבד כחרט בתחום המכניקה העדינה וכיוון שניחן בתבונת כפיים עשה חיל בעבודתו. לאחר כשנתיים נולדה בתו הבכורה אירית, והדבר המריץ אותו להרבות בעבודה, כדי לאסוף כסף לרכישת דירה. הוא עשה לילות כימים בעבודה ובספטמבר 1973 עברה המשפחה להתגורר בדירה החדשה, שרכש בראשון לציון. שלושה שבועות אחר-כך פרצה המלחמה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יצחק קרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן, כאיש צוות טנק. בקרב שהתחולל ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, שאחת מהן נולדה לאחר מותו, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב עליו שר הביטחון: "הוא היה חייל מסור וחבר מצוין. יצחק היה אהוד על כל מי שהכירו".