מסורי (דוכן), יהושע

בן אסתר ודוד. נולד בג' בכסלו תרפ"א (14.11.1920) בחדרה. למד בבית הספר העממי בנחליאל ושם, וגם בבית, ספג את מסורת ישראל וערכיו הלאומיים. נוסף על אלה חונך לפשטות-הליכות, יושר-לבב והסתפקות במועט ונודע כילד שקט ונוח לבריות אבל בקרבו פנימה שכנה נפש רגישה ומזג סוער. מחוסר תנאים מתאימים לא רכש מקצוע. בחורף עבד באריזה ובקיץ בעבודות מזדמנות שונות. עתותיו הפנויות היה מבלה בקריאת ספרים ובמרוצת הזמן אף בכתיבה. הוא החל לכתוב סיפור רחב-יריעה ובאחד מפרקיו מתואר אחד מגיבורי המשנה כשהוא רכוב על קרש משברי אניה הטובעת בים והוא נושא תפילה להצלתו על ידי אדון עולם. במצב דומה עתיד היה יהושע עצמו להימצא כעבור זמן קצר. בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי וצורף ליחידת התובלה העברית 462. הוא שימש כנהג במחנה השמיני, השתתף בקרבות בצפון אפריקה והגיע עד תוניס. חיי הצבא, המדבר ותושביו הרשימו אותו הרבה והוא נתן ביטוי לרשמיו במכתבים וברשימות. באחד מקרבות המחנה השמיני בצפון אפריקה להדיפת הכוחות הגרמניים בפיקודו של רומל נפצע יהושע בראשו ולאחר טיפול בבית חולים שדה הוטס לניתוח בבית-חולים בקהיר ויצא משם בשלום. בכ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943) נפצע פצעים קשים על סיפון האניה "ארינפורה" שהוטבעה על ידי מטוסי האויב בדרכה למלטה. יחידת הצלה הצליחה להביאו לבית חולים צבאי בבנגזי אך לאחר שלושה ימים, ביום כ"ט בניסן תש"ג (4.5.1943), מת מפצעיו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי הבריטי שבאותה עיר. פרקי חייו פורסמו בספר "בכל מאודם", יד לבני חדרה. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.