מנשס, מנחם

מנחם, בן אולגה ויחיאל, נולד ביום כ"ד בשבט תשי"א (31.1.1951) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "שלווה" בחיפה ובבית-הספר התיכון "שפרינצק", וסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי "מוסינזון" ברמתיים, במגמה של מכונאות רכב. מנחם היה תלמיד נבון וחרוץ והרבה להתעניין בנושאים שונים. יחד עם הלימודים עסק בספורט, השתתף בתחרויות של אתלטיקה קלה ואף זכה בפרסים ובתעודות הצטיינות. הוא היה חבר בחוגים לקליעה למטרה, לג'ודו ולשחייה, התעניין בכל החידושים בתחום הספורט ואף הרבה לקרוא ספרים העוסקים בתחום האתלטיקה הקלה. לדברי מחנכיו היה מנחם תלמיד ממושמע ומסודר ואף שימש דוגמא לחבריו בכיתה, במילוי משימות שהוטלו עליו. תמיד היה מוקף בחברים וביתו היה פתוח לכולם. הוא היה גלוי-לב ואהב לעזור לזולת. למרות שגדל והתחנך בעיר, אהב מאוד את האדמה ואת החקלאות ולחבריו סיפר כי הוא חולם להיות חקלאי בעתיד. להוריו ולכל משפחתו היה בן מסור ודואג. אמו סיפרה כי הבית והמשפחה תפסו מקום ראשון בסולם העדיפויות שלו. הוא שיתף את הוריו בחוויותיו והיה משוחח ומתייעץ עמם בכל מיני נושאים ובעיות שהעסיקוהו. מנחם גויס לצה"ל בראשית מאי 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מפקדי כיתות ובקורס מפקדי טנקים ושירת כמדריך בבסיסי ההדרכה של חיל השריון. הוא היה חייל ומפקד אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמא לחבריו ביחידה במזגו הנוח, בסבילותו ובצייתנותו. לא היה כמותו מסור ודואג לפקודיו. בתקופת השירות בצה"ל השתדל שלא להדאיג את הוריו, הקפיד לטלפן הביתה ואת כל חופשותיו נהג לבלות בבית, בחברת בני המשפחה. בתום שירות החובה שלו השתחרר מצה"ל ונרשם ללימודים במגמה למכונאות רכב בבית-הספר להנדסאים, שליד הטכניון בחיפה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף אל אנשי יחידת המילואים שלו ולחם בקרבות הבלימה בסיני ובחזית התעלה. במהלך הקרבות על העיר סואץ, ביום כ"ט בתשרי תשל"ד (25.10.1973), נפגע באש האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח.