מנשה, רפאל (רפי)

בן גוטשה וקורט, נולד ביום ג' בשבט תרפ"ב (1.2.1926) בגרמניה. אביו, עורך-דין מהנכבדים בעירו וציוני ותיק, עלה ארצה עם משפחתו ביולי 1933 והשתקע בירושלים. חבלי קליטתו היו קשים והוא נפטר אחרי שנים מעטות. רפאל, נער ער ומוכשר, התבלט בכשרונו הספרותי וחיבוריו עוררו תשומת-לבם של מוריו. הוא סיים את הגימנסיה על שם נחום סוקולוב והתחיל לעבוד בפקידות, אך מתוך שאיפה להיות סופר ועיתונאי פירסם את מאמריו וסיפוריו תחת הכותרת "חיוכים" או "תשע בערב" בעיתון "פלסטיין פוסט". מאמרו הראשון ב"פלסטיין פוסט" נדפס בהיותו בן שתים-עשרה. במשך הזמן השתתף בקביעות בעיתונות בארץ ובחוץ-לארץ (בארצות-הברית) וגם ערך לעתים קרובות תוכניות ברדיו: מחזות ותסכיתים וגם ביקורת ספרים. צרור פיליטונים הומוריסטיים שלו הופיע בחוברת מיוחדת, "חיוכים" (ירושלים, תש"ו). רפאל נשא אישה, בת ירושלים, ולזוג נולד בן. רפאל נפגע במחלת השיתוק, ואם כי התגבר עליה – היא השאירה בו סימנים. בתקופת המאבק בבריטים הצטרף למחתרת לח"י ובה פעל ככתב הארגון בירושלים ואחר-כך כקריין ברדיו החשאי של לח"י. במלחמת-העצמאות התגייס לצה"ל ושימש ככתב צבאי. ביום כ' בתמוז תש"ח (26.7.1948) בשעת סיור עם עיתונאים אחרים, נפגע מכדור צלף ומת במקום. נקבר בסנהדריה בירושלים. הניח אחריו אישה, שושנה וילד. ביום ט' בחשוון תשי"ב (8.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.