מנשה, יצחק

בן רקטה ואליהו, נולד בשנת 1947 במצרים, ובהיותו בן שלוש עלה ארצה עם משפחתו. המשפחה השתקעה בבת-ים ויצחק למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" בבת-ים, ושנתיים למד מכונאות-רכב בבית-הספר התיכון מקצועי "אורט". יצחק גויס לצה"ל במחצית פברואר 1965 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר יצחק כלוחם חרמ"ש ועם יחידתו נטל חלק במלחמת ששת הימים. כאשר הגיע זמנו להשתחרר צוינה התנהגותו כטובה מאוד, והערכת מפקדיו היתה כי מילא את תפקידו כראוי. במחצית אוגוסט 1967 שוחרר יצחק מהשירות הסדיר. הוא הוצב לחיל-ההנדסה, עבר קורס של מטהרי אב"כ ונשלח כאיש מילואים ליחידה בחיל-האוויר, שם הועלה לדרגת רב-טוראי. בחייו האזרחיים עבד יצחק כנהג מונית וכלוטש יהלומים. הוא נשא אשה ולזוג נולדו בן ובת. ביום י"א בחשוון תשמ"א (21.10.1980) נפל יצחק בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחולון. השאיר אשה, בן ובת, הורים וארבעה אחים. במכתב התנחומים למשפחה עמד מפקדו על תכונותיו וציין כי "יצחק היה צנוע, שקט, מסור לתפקידו וחביב על חבריו ליחידה, בהיותו חלק מצוות לוחמים". משפחתו תרמה לזכרו פסנתר למועדון בבת-ים.