מנצ’ר, חיים

בן דויד ואיידל. נולד ביום ב' בשבט תרצ"א (20.1.1931) בעיר רדביץ שברומניה. למד בבית-ספר יסודי עד שנת 1941 ואז נשלח יחד עם הוריו על-ידי הנאצים למחנה-ריכוז בטרנסדנסטריה. לאחר ארבע שנות סבל, רעב ויסורים, כשנגמרה המלחמה בשנת 1945, חזר עם הוריו לעירו, מקום שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ואף המשיך ללמוד שנתיים בבית-הספר התיכון. השתייך ל"העובד הציוני" ועבר את תקופת-ההכשרה עוד ברומניה, ואז, בשנת 1948, עלה לארץ במסגרת "עליית-הנוער", אלא שהבריטים עצרו את הספינה והוא נשלח לקפריסין, מקום שם ישב עד שחרור המולדת. בהגיעו לארץ הצטרף לקבוצת אושה, בה עבד שנתיים. בשנת 1950 גויס לצה"ל ושירת בחיל-השריון ולאחר שחרורו עבד כנהג בקבוצתו. צנוע ונעים-הליכות היה, חרוץ, שקדן, חבר נאמן ומסור. בשנת 1955 נתקבל לעבודה כנהג בקואופרטיב "אגד" ולאחר זמן מועט נמנה עם חברי-האיגוד. בעבודה זו עבד עד היום אשר בו נקרא לשירות-העם. נפל בקרב במערכת-סיני ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח, וביום ה' במרחשון תשי"ח (30.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.