מנצור, מרדכי

בן חנה ושלום-אהרן, מעולי תימן, נולד ביום כ"ו בכסלו תרע"א (27.12.1910) בירושלים. בילדותו נתייתם מהוריו, התגורר שנים אחדות בבית אחותו הנשואה ולמד בבית-ספר יסודי. בגלל המצב החומרי הקשה יצא לעבוד. התמחה בבניין ועבד במקצוע זה כקבלן עצמאי ולעתים כשכיר. הוא אהב להתרועע עם חבריו בנשפים, מסיבות וטיולים, היה בעל לב טוב ויד פתוחה לעזרת הזולת. מרדכי השתדל להנעים את חיי משפחתו ובשעות הפנאי היה עוסק בכל עבודה בבית ואף במלאכות שלא למד מעולם – נגרות, חשמלאות, מסגרות וכו'. לא התערב בענייני המפלגות, אך למולדת היה מסור בלי פוליטיקה ובלי תיאוריות. בימי מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט הצטרף ל"הגנה" ובמשך שלוש שנות מלחמת-העצמאות מילא תפקידי שמירה בפרברי ירושלים. בשנת 1940 נענה לקריאת המוסדות הלאומיים והתגייס לצבא הבריטי ובשנת 1943 שוחרר בגלל בריאות לקויה. מחוסר יכולת לחזור לעבודה פיסית קשה נתקבל כשומר באוניברסיטה מטעם ה"הגנה". כאחד מאנשי-המגן ליווה להר-הצופים את השיירה של אנשי המדע והרפואה שנסעה להר- הצופים ביום 13 באפריל 1948. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. השיירה יצאה בשעות הבוקר להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו, כי הדרך פתוחה ובטוחה. היא נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות-ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. מרדכי היה בין הנופלים, ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים. השאיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות.