מנצור, יוסף (“ג’ו”)

בן שלמה ופורטונה. נולד ביום כ"ג בטבת תש"ז (15.1.1947) בקהיר, בירת-מצרים. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1961 ויוסף נמצא במוסד הנוער הדתי בכפר-חסידים ושם סיים את לימודיו התיכוניים בפנימייה. לאחר-מכן עבד כפקיד-קבלה במלון "גנתון" שבטבריה. לצה"ל גויס בפברואר 1966 ושירת ב"גולני" כחובש קרבי. היה חייל אמיץ וחבר טוב המוכן להושיט עזרה בכל רגע של צורך לחבריו, כפי שמפקד-יחידתו כותב עליו במכתב-התנחומים להוריו אחרי נפול בנם. היה שקט ונוח מטבעו, אהוב ומקובל על כל מפקדיו וחבריו ותכונות אלו סללו לו את דרכו רבת המופת בצה"ל כחובש. יוסף היה ידוע כחייל המסור לתפקידיו, דבר שהתבטא בקרב המכריע נגד האויב הסורי שנערך בתל-עזזיאת שברמת- הגולן ביום החמישי לקרבות הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967). בקרב זה גילה יוסף אומץ-לב כשהוא רץ והסתער קדימה. בתפקידו כחובש גילה מסירות ואחריות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. שלושה ימים לפני שנפל (6.6.1967) שלח יוסף מכתב קצר להוריו ובו כתב: "אבא, התפלל בשבילי, כי אין ביכולתי לעשות זאת. נקווה שזה יעבור – משחקים חזק, נקווה שיצליח…". ולאחיו כתב כי אין הוא חושב על הבית בכלל – אם יראה אותו שוב ואם לאו, כי אין ביכולתו לעשות שום דבר בנדון זה.