מנצור, אבנר

אבנר, בן שושנה וסעדיה, נולד ביום י"ט בתשרי תשי"א (30.9.1950) ברמת אליהו. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "בילו" שבעזרה וביצרון, ואחר כך החליט ללמוד מקצוע. הוא עבר לבית-הספר "עמל", שם למד במשך שנה את מקצוע הנגרות. לאחר שנוכח שמקצוע זה אינו מושך אותו במיוחד, החליט לצאת לעבוד במסגרות, ובד בבד עם עבודתו ללמוד ולהיות בעל מקצוע בענף זה. כך עבד במשך שלוש שנים בבית מלאכה באזור, למד מקצוע והתפרנס למחייתו. אבנר היה מסור ודואג למשפחתו. אמו מספרת עליו, שהיה הטוב בילדיה. תמיד עזר לה בכל ותמיד רצה בשמחתה ובאושרה. הוא גם עזר בכלכלת הבית והיה נוהג להפריש סכומי כסף ממשכורתו, כדי לסייע בפרנסת משפחתו. אבנר גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968. לאחר שסיים את הטירונות, נשלח לקורס נהגים ובסיומו הוסמך כנהג משאית, והוצב במפקדת גייסות השריון, שם שימש כנהג. הוא היה חייל טוב, נאמן ומסור לתפקידו. את המשימות שהוטלו עליו מילא תמיד באחריות מרובה, לשביעות רצון מפקדיו. הוא גם היה חבר טוב ומסור. תמיד היה נכון לעזור לזולת ומעולם לא סרב לסייע, הן בעצה והן במעשה, ולכן היה אהוב ומקובל על כל חבריו. בסוף דצמבר 1971 שוחרר אבנר מהשירות הצבאי הסדיר. הוא החל לעבוד כחשמלאי אינסטלציה וקיווה שלא ירחק היום והוא יהפוך להיות עצמאי. הוא היה יוצא לתקופות של שירות מילואים ומילא את חובתו במסירות ובאחריות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס אבנר ונשלח לסיני. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) הצטרף לשיירת כלי-רכב, שעשתה את דרכה בסיני. לפתע פתחו המצרים בהפגזה, כלי הרכב שלו נפגע ואבנר נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. משפחתו תרמה ספר תורה להנצחת שמו וזכרו של אבנר.