מנסור, יצחק (איציק)

בן צברה ויוסף. נולד ביום י' בתשרי תש"ל (22.9.1969) ברמת השרון. הוא למד בבית-הספר היסודי 'מגד' ברעננה ובחטיבת-הביניים ע"ש אוסטרובסקי בעיר והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט' בכפר סבא. איציק היה ילד עליז ומלא שמחת חיים. מנהלת בית-הספר שבו למד זוכרת אותו '"כנער שנאבק בקשיים והתמודד איתם בהצלחה. אוהב פעלתנות ומסור לחבריו. הוא התנהג תמיד בנימוס ובאדיבות אל מוריו". היה חבר בתנועת 'המחנות העולים' ובמסגרת זו השתתף בטיולים ובמחנות עבודה בקיבוצים. הוא שיחק כדורגל בקבוצת הנוער של 'הפועל רעננה'. איציק היה מקובל על חבריו ואהב לבלות איתם ולעשות מעשי קונדס. אך יחד עם זאת היה ישר והגון. הוא היה מסור מאוד לבני משפחתו ומילא ללא דופי תפקידים שהוטלו עליו. כך, נטל אחריות על הטיפול השוטף בכלי הרכב של המשפחה. נהיגה ומכוניות – זה היה תחביבו הגדול. ומה שמח כשקיבל מתנה ליום הולדתו – אופנוע. לאיציק היה כוח רצון חזק. כשגויס לצה"ל בראשית ינואר 1988, הוצב ליחידה עורפית וסיים טירונות כללל-צה"לית, אך הוא שאף להיות חייל קרבי, כשלנגד עיניו דמותו של אחיו הצנחן, יאיר. לאחר מאמצי שכנוע רבים ועיקשים הצליח להתקבל לחטיבת גולני. כפי שמעיד עליו מפקד החטיבה: "חטיבת גולני נכנעה לעקשנות ללא סייג שלו, וקיבלה אותו בגאווה לשורותיה". אלא שביום י"א באייר תשמ"ח (6.5.1988), ארבעה חודשים בלבד לאחר שגויס נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברעננה. השאיר אחריו הורים, אחות ושני אחים – ענת, יאיר וגילי. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד חטיבת גולני: "אין ספק כי איציק, באופיו העיקש, הדבק במטרה, חונך על ערכי ההתנדבות והמשיך את דרכם של אביו ואחיו ששירתו ביחידות חיל רגלים. אשרי ההורים שגידלו בן כזה". הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו, ובו דברי בני משפחה וחברים על דמותו.