מנסבך, צבי

צבי (צביקה), בן שושנה ואורי, נולד ביום כ"א בחשון תשי"ד (29.10.1953) במושבה יבנאל שבגליל. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לקרית חיים, שם למד בבית-הספר היסודי "רביבים". אחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקומי, במגמה הריאלית. צביקה היה חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד" והיה חבר במועדון הקליעה של בית-הספר התיכון. הוא היה חובב ספורט, התעניין בעיקר בכדורסל והרבה להתאמן ולשחק במסגרת בית-ספרו. הוא היה חובב אמנות ובעל מנוי בתיאטרון העירוני של חיפה, שם הרבה לחזות בהצגות ובמופעים שונים. כמו-כן אהב לקרוא ספרים, בעיקר ספרות טובה. אך יותר מכל אהב להיות במחיצת בני המשפחה. הוא העדיף לשבת בחיק משפחתו מאשר לבלות בחברת נערים בני גילו וביכר את חברת הוריו על חברת נערים ונערות והליכה לדיסקוטקים. ביחסיו עם חבריו הצטיין בנכונותו לעזור לזולת. מעולם לא התחמק מהשתתפות בצרותיהם ובבעיותיהם של חבריו ולכן היה אהוב על הכל. צבי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות, השתלם בקורס תותחנות טנקים והיה לתותחן בטנק. בשלב זה חל שינוי עצום באופיו והוא הפך מנער לגבר. הוא אהב את חיי הצבא והתלהב מעוצמתו של החיל שלו – חיל השריון. הוא היה תותחן מצוין, אחראי ומסור לתפקידו. בתקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו והרבה לכתוב הביתה ולבקר אצל בני משפחתו. בביקוריו בבית מעולם לא התלונן על תנאי שירותו וקשייו בחיי היום יום, כדי שלא לצער את הוריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו של צביקה ברמת הגולן. לאחר התארגנות חפוזה עלה הכוח לאזור הקרבות, כדי להשתתף בקרב הבלימה. הקרב היה אכזרי, ובעומדם מעטים מול רבים, נלחמו אנשי יחידתו של צביקה בגלי הטנקים של האויב שהסתערו עליהם. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע צביקה ונהרג בקרב באזור חושנייה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סמל. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה דברי חברים על דמותו.