מנטליק, דוד-יצחק (“דודי”)

בן יוסף הכהן ופנינה. נולד ביום כ"ז במרחשון תשי"א (6.11.1950) בתל-אביב, דור שמיני בארץ – מצד אמו. הוא למד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי", סיים את לימודיו בהצלחה וקיבל תעודת הערכה על פעולתו הנאמנה בתפקיד תורן מצטיין בלימודי הטבע. דוד היה בעל כשרונות רבים והצליח לא רק בלימודים. במשך שנות חייו הקצרות היו לו תחביבים רבים שהעסיקו אותו עוד משחר ילדותו. כשהיה בן עשר שנים בנה סירות עץ והתקין להן מנועים, שבנה במו ידיו ומכוח המצאתו. הוא השיטן בבריכת גן-העצמאות כשהוא מוקף חברים מריעים להצלחתו. אחרי כן נכנס לחוג למלאכת-יד בבית-הספר היסודי, שם קיבל את הציון "מעולה" על פיסול ראש-אדם שקישט את מרפסת ביתו. בחופשות עסק בדיג בירקון ובנחלים שונים, שאליהם נסע עם חבריו. הוא אהב את השחייה בים, את השיט, את משחק הפינג-פונג ותמיד חזר מאושר מכל נסיעותיו ופעולותיו. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים עבר לבית-הספר התיכון העירוני ד' וגם שם עשה חיל רב. מחנכו בבית-הספר התיכון כתב עליו כי "היה נער שקט, נחבא אל הכלים, ומכונס בתוך עצמו. הייתה בו מזיגה מופלאה של רצינות וכובד-ראש, עם קורטוב של הומור דק ועדין, המלווה בבת-צחוק מקסימה. בלימודים היו הישגיו טובים. נראה שהישגים אלה לא עלו לו בעמל רב. הוא הצטיין במיוחד במקצועות הריאליים. דוד ניחן בבהירות ובעקביות במהלך מחשבתו. תשובותיו, הן בכתב והן בעל-פה, התמצו במשפטים קצרים וקולעים. למרות השקט החיצוני שלו שכנה בדוד נפש מתלבטת ושואלת, דבר שבא לידי ביטוי-מה בחיבוריו. נראה, שמשהו סער בפנימיותו, אלא שהוא נמנע מלשתף אחרים בלבטיו ובחוויותיו. חבריו לכיתה אהבוהו וכיבדוהו. הם הרבו לפנות אליו בשאלות במקצועות המתמטיקה והפיסיקה, אשר בהם הצטיין, והוא מצדו לא חסך זמן ומאמצים כדי לעזור להם – – – תחום אחד הדליק תמיד אש התלהבות בקרבו והוציאו מגדרו. היה זה תחום הצילום – תחביבו המיוחד. הוא אהב לצלם וידע את אמנות-הצילום על בוריה. הוא שיתף את הכיתה כולה בתחביבו והדביקם בהתלהבותו – – – דוד היה נער מנומס ועדין נפש. היה לו יחס של כבוד כלפי חבריו ובמיוחד כלפי מוריו ומחנכיו". במלחמת ששת הימים, בהיותו בן שש-עשרה ומחצה, מילא עם יתר חבריו את חובתו כגדנ"עי ובתקופת המתח שקדמה למלחמה, בחודש מאי, התנדב עם בני כיתתו לחפור שוחות למקלטים בסביבות תל-אביב, באזורים חסרי-מקלטים. בעיצומה של המלחמה, במשך כל ששת הימים, שימש הוא עם אחד מחבריו תורן-לילה והיו נושאי אלונקות בבית-החולים "איכילוב". לציון פועלם קיבלו הוא וחבריו ממשרד-הביטחון תעודת הוקרה על השתתפותם הפעילה כגדנ"עים בעת מלחמת ששת הימים. בהיותו בכיתה י"ב הגיש בקשה להתקבל כעתודאי, על סמך הישגיו בלימודים. הוריו שמחו על רצונו העז ללמוד ועל צמאונו להוסיף דעת, כי תמיד, ככל שהוסיף דעת, היה טוען כי אין הוא יודע די צרכו. בקשתו לעתודה הוגשה ואושרה ומן האוניברסיטה העברית בירושלים ביקשוהו לבוא ולהירשם לפקולטה למדע המתמטיקה והפיסיקה, כבחירתו. אולם אז החליט דוד כי ראשית עליו למלא את חובתו למולדת ולהתגייס לצה"ל. הוריו דיברו על לבו שישנה את דעתו, אך כל שידוליהם היו לשווא. הוא טען, למרות שלא היה מיליטריסט כלל ועיקר: "עד כה יכולתי לחיות בארץ בזכות אחרים, שהגנו על המדינה ועלי; עתה הגיע תורי להגן על אחרים". דוד גויס לצה"ל בפברואר 1969 והוצב לחיל התותחנים. את הטירונות עשה במחלקה המצטיינת, סיים קורס משנים-טכניים כחניך מצטיין והועלה בדרגה. לאחר מכן המשיך בקורס מודדים כדי להכשיר את עצמו כמדריך. לאחר שעשה שבוע בקורס זה ניתן לו פרס בזכות הצטיינותו – שחרור מתורנות שמירה בשבת. הייתה זה השבת האחרונה שבילה בבית ובחברת חבריו. ביום כ' בתמוז תשכ"ט (6.7.1969) נפטר וכל תקוותיו וחלומותיו נותרו ללא הגשמה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מפקד יחידתו כתב להוריו במכתב תנחומים: "הכרנו את דוד כטירון וכחניך בקורסים והערכנו את רצינותו, חריפות תפישתו והישגיו הגבוהים. דוד סיים קורס משנים-טכניים בהצטיינות ונבחר על -ידי מפקדיו לשמש כמדריך, מתוך הכרה שבנכונותו הרבה ובהתנהגותו החברית יעשה חיל בתפקידו. מותו הוא אבדה קשה לחבריו, ולמפקדיו ונדע להוקיר את זכרו". במלאת שנה לפטירתו הוציאו הוריו לאור ספר לזכרו בשם "הכסא שנותר". בספר כלולים תולדותיו, דברי חבר וקרוב ואוסף צילומים משלו.