מנחם, מאיר

מאיר, בן פייג וסלים, נולד ביום כ"ז בחשון תשי"ג (15.11.1952) במושב אחיעזר. הוא למד בבית-הספר היסודי שבמושב, ומשסיים את לימודיו היסודיים, נאלץ לוותר על המשך הלימודים כדי לעזור להוריו בעבודת המשק. הוא אהב מאוד את עבודת האדמה, ובזמנו החופשי השתלם בטיפול במשתלות עצי נוי ועצי הדר. בתקופה זו השתתף בפעילות תנועת "בני עקיבא" ובפעילות החברתית של השכבה הצעירה במושב. סיפרה עליו אחותו: "'לגדולות נולד', כך אמרו עליו אלה שידעוהו. ביישן היה, צנוע ונחבא אל הכלים ומעולם לא הציק לאיש. כשגמר את לימודיו נהג למהר הביתה, התמסר לגינת הנוי, אהב את משקו וסביבתו, ועמל כדי לעזור להוריו. היה בו רצון עז ללמוד, וגם זכה להישגים נאים. מעולם אל סירב לבקשתו של איש לעזרה, ושעות ארוכות היה מבלה בבתי חברים למשק, בעזרה ובתיקונים. בחופשותיו הנדירות מהצבא היה בא, אומר שלום ונעלם. כולם ידעו שמאיר רץ לשדה כדי לעזור לאבא. את חופשותיו לא ניצל לבילויים, ולעתים קרובות ביקש חופשות מיוחדות ממפקדו, כדי לעזור במשק. תמיד אמר: 'אני אקנה טרקטור ומקצרה וארחיב את המשק'. היו לו תוכניות ארוכות-טווח שאותן לא הספיק להגשים. הוא היה איש משפחה מסור, ותמיד היה מבקר את כל שלוחות המשפחה ברחבי הארץ, ומביא מתנות לילדים הקטנים". סיפר עליו חברו: "מאיר היה שונה מהאחרים. יכול היה לקשור קשרי חברות עם כולם סביבו, אך תמיד העדיף את העבודה. הוא היה בחור חרוץ ושקדן, לא נטה לבלות לעתים קרובות, ואת כל מעייניו הקדיש למשק, לתכנונו ולפיתוחו. כאשר הייתי מפציר בו שיצא לבילויים, ענה שבגלל בריאותו הרופפת של אביו, מוטלת עליו כל העבודה; המשק דורש זמן רב ואינו יכול להפקירו. לעתים היה משכים קום כדי לחלוב את הפרות, ואחר כך חוזר ליחידתו. הוא הסביר, שמי שמעוניין במשק טוב, עליו להקפיד שכל דבר ייעשה במקומו ובזמנו. מאיר היה חבר טוב, ובשבילי כל פגישה עמו הייתה חוויה". מאיר גויס לצה"ל בשלהי נובמבר 1970 והתנדב לנח"ל המוצנח. שירותו הצבאי היה נקי מכל דופי, ועל פעולותיו במסגרת יחידת הצנחנים לא הרבה לספר. סגור היה, צנוע ושומר סוד. גם לא אהב להתפאר. במלחמת יום-הכיפורים לחם בחזית סיני נגד המצרים. ביום כ"ב בניסן תשל"ד (14.4.1974) נפל מאיר בעת שירותו, יומיים לפני שחרורו משירות החובה. בתעודת השחרור שלו, שהייתה כבר מוכנה, נכתב עליו: "חייל שקט, חרוץ, מסור וממושמע". הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ושלוש אחיות. שירים נכתבו לזכרו על-ידי בני המשפחה ועל-ידי חברים וקרובים.