מנחם, יעקב

בן בתיה ויוסף, נולד ביום-הכיפורים תר"ץ (14.10.1929) ביוון. בגיל שנתיים וחצי הגיע עם הוריו לארץ והמשפחה השתקעה בתל-אביב. יעקב סיים את בית-הספר היסודי "מזרחי" בתל-אביב ויצא לעבוד במסגרות ובערבים השתלם במקצועו בבית-הספר "מכס פיין" בתל-אביב. הוא השתייך לגדוד "הצופים הקשישים" ואחר-כך עבר ל"נוער העובד" ולמד בסמינר מדריכים של הסניף התל-אביבי. מגיל שלוש-עשרה היה חבר ב"הגנה" ומילא תפקידים רבים וגם פעל למען הפליטים שהגיעו לארץ. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, התייצב מיד בשורות מגיני תל- אביב והשתתף בהדיפת התקפות רבות של הערבים מאבו-כביר הסמוכה לתל-אביב. עם גבור הקרבות בארץ נשלח לחולדה ושם באחד הקרבות נפצע ברגלו. עם החלמתו הועבר לחטיבה 7 והשתתף במבצע "בן-נון ב'" – ההתקפה השנייה על מערך הלגיון בלטרון, במגמה לפרוץ את הדרך לירושלים. היה בכוח שפרץ לחצר משטרת לטרון, אך נתקל באש כבדה של האויב ונאלץ לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948). ביום ט"ו בחשוון תש"ט (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.