מנחם, אורי
בן משה ושמחה. נולד ביום ג' בכסלו תש"ז (26.11.1946) ברחובות. בהגיעו לגיל-הלימודים התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "המגינים" אשר בחולון. לאחר-מכן עבר לקיבוץ עין-השלושה ושם המשיך את לימודיו אשר בהם הצטיין. עד מהרה התאקלם בחברה והתחבב על הכל. לאחר שנה בקיבוץ חזר לביתו והפעם למקצוע המסגרות עד שהצטרף לקורס גדנ"ע-ים. היה חבר "הפועל" בחולון (כדורגלן) אך בשעות-הפנאי שלו עסק בציור, הוא התחביב האהוב עליו. לצה"ל גויס באוקטובר 1964 ומפני אהבתו הרבה לים הוצב לחיל-הים בשרות סדיר. אורי שירת באניית-הדגל של חיל-הים "אילת" ועלה בסולם הדרגות עד שהגיע לדרגת סמל ראשון. לאחר תום תקופת השרות חתם קבע ונשאר במשחתת. אהוב היה על כל הצוות והראה את חברותו בנכונותו להקריב הכל למען רעיו. בסערות-ים עזות ואף במבצעי ים אחרים היה עומד בקור-רוח ובגבורה. כל תפקיד שהוטל עליו ושקיבל על עצמו היה ממלא בהצלחה ומפקדיו העריכוהו על כך. מאוחר יותר, כשהיה מפקד על קבוצה גדולה של ימאים, גילה כושר ויכולת של פיקוד. הוא פיקד על צוותי תותחנים שהטביעו שתי טורפדות מצריות. פקודיו כיבדוהו בשל הבנתו העמוקה כלפיהם והגיונו הבריא כאשר בא לעזרתם בפתרון-בעיותיהם. הוא היה שומר על מצב רוחם ולא פרש מהם אלא ישב עמהם בצוותא בשעות-הפנאי בהפלגות או בנמל. הוא אהב את העבודה ושנא את הבטלה. אך הנה בא היום המר והנמהר, הוא י"ח בתשרי תשכ"ח (20.10.1967), כאשר הותקפה המשחתת "אילת" על ידי טילים מצריים וטובעה מול חוף רומני שבצפון סיני – ועם טיבועה מצא גם אורי את מותו. אך כיון שגופתו לא נמצאה במצולות-ים הוצבה לזכרו מצבה בחלקת הנעדרים בבי-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר מכן הוצבה לו מצבה לחוד בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בספר על גורל המשחתת הוזכר שמו. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
