מנור, שמואל (שמוליק)
בן לאה ואברהם אלרון. נולד ביום י"ט בטבת תשי"א (28.12.1950) בתל אביב. רוב ילדותו גר ברמת גן, שם למד בבתי-הספר היסודיים 'חשמונאים' ו'שילה'. את לימודיו התיכוניים סיים בגימנסיה 'הרצליה' במגמה הריאלית. תחביביו של שמוליק היו בניית דגמי מטוסים ונגינה. הוא ניגן באקורדיאון, פרט על פסנתר והפליא בביצועיו המוזיקליים בנגינתו באורגן. הוא ניגן בגופו ובנשמתו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון התקבל ללימודי הנדסה אוירונאוטית בטכניון במסגרת העתודה האקדמית וסיימם בהצטיינות. בשלהי נובמבר 1972 גויס שמוליק לשירות חובה בצה"ל והצטרף לחיל האוויר כמהנדס. בין תפקידיו: מהנדס תיכון בתעשייה האווירית בפרוייקט מטוס ה'כפיר'. אחראי על תיכנון ופיתוח של אחד ממטוסי חיל האוויר, מנהל פרוייקט בנושא מבנה וחומרים, ראש מדור תיכון במחלקת פיתוח, קצין פרוייקטים במערך מטוסי תובלה ומפקד יחידת הנדסה בדרגת סגן-אלוף. להלן הערכות מפקדיו, המצויות בתיקו האישי: "מהנדס מצוין ובעל כושר עבודה רב. בעל אופי טוב, ונוח לעבוד עימו. אחראי ומסור לעבודתו. ממושמע, מהווה דוגמה אישית בעבודתו". "קצין חרוץ ואחראי ביותר, בעל הישגים מצוינים במילוי תפקידו. מסור לעבודתו תוך ויתור על נוחות אישית. מהנדס מעולה ובעל יכולת קליטה מעולה. קצין שקדן בעל רמה מקצועית גבוהה ביותר. חרוץ ובעל מוטיבציה גבוהה ביותר. בעל ידע מקצועי וניסיון רב. מוביל היטב צוות". הוא הועלה בדרגה בנוהל קצין מצטיין. בתקופת שירותו השלים שמוליק לימודי תואר שני בהנדסה אוירונאוטית. הוא נשא לאישה את חסידה וברבות הימים נולדו להם בנותיהם, שירי והילה ובנם אסף. ביום ט' בכסלו תש"ן (6.12.1989) נפל שמוליק בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, בן, הורים, שני אחים – יצחק ורונן, ואחות – אורלי. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "מאז גיוסו לפני שבע-עשרה שנה, עסק שמוליק בפיתוח אמצעי לחימה ואחזקתם עבור חיל האוויר, אם במדים ואם בעבודה בתעשייה הביטחונית. תמיד התבלט כמהנדס מתכנן (או 'דיזיינר' בעגת המהנדסים) מעולה, שגידל אחריו את דור המהנדסים הוותיקים של היום. הפרוייקטים שאותם יזם ופיתח טסים בשמי המזרח התיכון, ויטוסו עוד שנים רבות כשהם מהווים נדבך חשוב ומשמעותי בעוצמתו. שמוליק פיתח מערכת חדשה למטוס ה'כפיר' אשר שיפרה את יכולתו והיוותה פריצת תחום עבור חיל האוויר. שמוליק תכנן התקנים מיוחדים למסוקי ה'יסעור' המהווים מכפיל כוח לחיל ומשפרים בצורה משמעותית את היכולת של מערך המסוקים. על כך צוין לשבח על-ידי מפקד חיל האוויר. הרשימה ארוכה וגדולה וכגודלה – גודל כאבנו". שמוליק הותיר אחריו אוסף עשיר ומרשים של ציורי שמן פרי יצירתו.
