מנור, עמירם

בן יהושע ופרידל, אשר חיו במשך 25 שנה בקיבוץ דליה. נולד ביום ג' באדר א' תש"ו 4.2.1946)) בקיבוץ. עמרם סיים את לימודיו התיכוניים במוסד החינוכי שבהרי-אפרים. נטה למוסיקה, ניגן בחליל, בפסנתר ובגיטרה; הירבה לצייר. השתייך לאגודת הטניס "מכבי" שברמת-חן, אף קיבל תעודה כמדריך לספורט במכון וינגייט. עסק בכדורסל ובהתעמלות-קרקע. גויס לצה"ל באוגוסט 1964 לחיל-האויר אשר בו שירת עד יום נפלו. איש שירות-קבע היה, בדרגת סגן, וחביב על כל אנשי הטייסת בגלל אפיו, כפי שיעיד מפקד הטייסת במכתב-התנחומים להוריו, בו הוא כותב: "מן המעולים היה במקצוע שבו בחר ומן האחראים והטובים היודעים לקראת מה הם הולכים". על מטוסו היתה גאוותו עד יומו האחרון, כאשר נפל בקרב האוירי שנערך ליד תעלת סואץ ביום הראשון לקרבותיה של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ו באייר בשכ"ז 5.6.1967)), הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. באוסף של "ששה שירים לצה"ל", שהופיע אחרי מלחמת ששת הימים בהוצאת סובר, נכלל השיר "הם ישנם", אשר המלים שלו נכתבו על-ידי יוסי גמזו והמלחין יוסף ולד והוא מוקדש כולו לעמירם. בקיבוץ חצרים שבנגב עומד פסל שהוא בנה לחיל-האויר. אגודת-הטניס של "מכבי" ברמת-חן מקיימת תחרות-טניס ולזוכה מוענק גביע לזכרו ועל שמו של עמירם. קיבוץ דליה הוציא עלון ל"שלושים" לזכרו ולזכר עוד שנים מחבריו.