מנור (מילר), יוחנן

יוחנן, בן גרדה ורודולף ז"ל, נולד ביום כ"ב בכסלו תש"ב (13.12.1941) בלייפציג שבגרמניה. לאחר מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נפטר אביו, עלתה אמו עם יוחנן ואחיו ארצה בשנת 1948. בתחילה גרו ברמת השרון, אחרי-כן באילת השחר ובשנת 1953 עברה המשפחה לקיבוץ גבעת חיים מאוחד. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון במשק. יוחנן גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1961 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות השלים קורס צניחה ואחרי-כן סיים בהצטיינות קורס מפקדי כיתות. בתקופת שירותו הסדיר עבר קורס קצינים והיה לקצין בחיל הצנחנים. בתקופה זו נשא לאישה את רעיה, חברתו למשק ועמה הקים משפחה. בתום שירותו הסדיר חזר יוחנן למשק והשתלם בעבודה בבית החרושת "גת", מקום שם עבד עוד טרם גיוסו לצבא. במסגרת תפקידו יצא ללמוד הנדסת-מכונות במדרשת רופין ובתום לימודיו הוסמך כהנדסאי-מכונות. הוא חזר לבית-החרושת והיה אחראי לציוד המכני בו ולאחזקתו. שעות רבות הקדיש לתפקידו והיה עובד ללא ליאות. בכל שעה משעות היום והלילה עשוי היה לחוש לבית-החרושת, כדי לפתור בעיות שהתעוררו בהעדרו. במסגרת תפקידו בצבא היה נקרא לתקופות של שירות מילואים והרבה להשתתף באימונים ובקורסים חיילים שונים. כשפרצה מלחמת ששת הימים גויס עם יחידתו והשתתף בקרבות לשחרור ירושלים. במהלך הקרבות פרץ עם חייליו לגבעת התחמושת ולחם בקרב האכזרי, העקוב מדם. לאחר הקרב נותרו בחיים קומץ לוחמים וביניהם יוחנן, שנפצע. הוא חזר למשק ולאחר חצי שנה נולד בנו בכורו והוא קרא שמו דרור, לפי המשפט החרות במדלית הצנחנים "ולחומותיך קראנו דרור". בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים, גויס ונשלח לחזית הדרום. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) יצא עם יחידתו לחלץ כוח טנקים, שנקלע לקרב במתחם "אבו-סולטאן". בהגיעו למקום, נפגע כלי רכבו פגיעה ישירה וסרן יוחנן נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. השאיר אחריו אישה, ארבעה ילדים (דרור, סמדר, זמיר ודורון), אם ואח. בנו דורון נולד ארבעה חודשים לאחר המלחמה והוא לא זכה לראותו. חבריו ספרו עליו בערב שנערך לזכרו: "כשרעיה ויוחנן נישאו, היה חדרם מרכז לבני הכיתה. אצלם התאספו מדי ערב שבת כל החברים ושם הייתה האווירה "כמו בבית", כי יחסי הרעות היפים בינו לבין רעיתו והאווירה הנעימה בבית, השרו על כל הסובבים הרגשת ביתיות. יוחנן היה סגור מטבעו, אך יחד עם זאת אהב להתבדח ולהתלוצץ. בחוג מצומצם ובקרב משפחתו בא לביטוי חוש ההומור המיוחד שלו, שלעתים אף היה הופך למעשה קונדס ושובבות. למשפחתו הקדיש את מרב זמנו. הוא היה אב אוהב ומחנך, בעל מסור לאשתו ובן קשור לאמו. לנו, בני מחזורו, קשה להספיד את יוחנן. אין בנו הכוח להעלות בכתב את אשר אנו מרגישים…"