ברוך, בנם-יחידם של צילה וזאב, נולד ביום י' בניסן תשי"א (16.4.1951) בחיפה. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר "דרור" שבקרית-אליעזר, המשיך ללמוד שנתיים בבית-הספר התיכון-מקצועי בקרית שפרינצק, ואחרי-כן נכנס כחניך לבית-הספר הטכני של חיל האוויר, שם המשיך בלימודים מקצועיים עד שהתגייס לחיל-האוויר. בתקופת נערותו הרבה ברוך לעסוק בספורט, וזכה בפרסים רבים – ביחוד בענפי הריצה השונים. הוא היה חבר בתנועת נוער, ובמסגרת הגדנ"ע נבחר להשתתף במסע שחזור דרכם של משחררי צפת. כמו-כן היה חבר בחוג ללימוד שיט מפרשיות. עיקר כישרונותיו היה דווקא במקצועות ההומניים, אם כי בהמשך דרכו בחר לו כמקצוע את התחום הריאלי. הוא אהב מאוד היסטוריה, וזכרונו המצויין סייע לו בכך, אהב לקרוא ספרים והיה כותב חיבורים ופיליטונים. כשהיה תלמיד בבית-הספר, קרה פעם שלא הכין את שיעוריו, וכשאמר לו המורה לקרוא את החיבור, שהיה צריך לכתוב בבית, קם והחזיק לפניו דף נייר ריק ו"קרא" מתוכו ברהיטות. הוא זכה אז בציון 10. מילדותו היה ברוך איש חברה לבבי, בעל חוש-הומור ציני במקצת, וחביב על כל מיודעיו, הוא אהב לטייל, לשחק בכדורגל ולבלות במסיבות ריקודים. כחניך בית-הספר הטכני, זכה בתעודת הצטיינות במחלקתו. ברוך גויס לצה"ל בשלהי מרס 1969 והוצב לחיל האוויר. בתקופת שירותו עבר קורס חשמל-מערכות-מטוס, קורס שיטות אחזקת תעופה, קורס עקרונות אלקטרוניקה וקורס מפעיל ציוד אלקטרוני. משהגיעה עת שחרורו משירות החובה, בשלהי ספטמבר 1971, התנדב לשירות בצבא הקבע, ונשאר עד יום מותו. במסגרת שירותו הציע מספר הצעות ייעול חשובות לחיל, וגם ביצע אותן; ביניהן – פיתוח מערכת שנועדה להקל על תלמידים את הלימוד בכיתה, ובכך נחסכו שעות רבות של לימוד. כמדריך שקד על מלאכתו והקדיש הרבה מזמנו וממרצו, להקים דור של חניכים טובים וחיילים טובים בעתיד לחיל האוויר, ופעמיים זכה בתעודת "המדריך המצטיין". הוא אהב לבנות וליצור דברים בעצמו, בעבודה שקדנית במעבדה. מעבדה זו טיפח והוסיף לה עוד ועוד כלים ואבזרים, שנועדו לעזור לו ולחניכיו בביצוע עבודתם. ברוך שימש דוגמה ומופת לכולם בכוח הסבל הבלתי רגיל שלו. הוא קיבל כל אשר בא עליו ברוח טובה ובבת צחוק על השפתיים. בכל המבחנים שנערכו בבסיס, היה זוכה בציונים של 80 עד 90. מפקדיו, שמינוהו כראש שלב, רצו לטפחו לצורך קידום בעתיד, והוא היה אחד היחידים שהיה זכאי לענוד סמל מקצוע מוזהב. בחוות דעת של קצינים עליו נאמר: "מדריך מצוין, מגלה מסירות רבה לתפקיד, אחראי, מהימן, בעל קליטה טובה במיוחד, נמנה עם הטובים ביותר (אם לא המוצלח מכולם)". בשנת 1970 החליט ברוך ללמוד לבחינות הבגרות, שעדיין לא עמד בהן, כדי שיוכל להמשיך בלימודים גבוהים. אם כי עסק במקצוע טכני-ריאלי מובהק, ונתגלו בו כישרונות יוצאים מן הכלל, הייתה לברוך נטייה חזקה להומניסטיקה. באחד מעלוני היחידה פורסמה רשימה מפרי עטו, והרי קטע קצר מתוכה: "וביום הששי, כשאני משוטט לי בין רחבת השעון לבנייני הפאר הרב-קומתיים, והשמש עומדת לה סמוך לאמצע השמיים, הכל משמים לפתע פתאום, ואין ספק שאנו לבד, באימות של יומיים קשים… ואני יורד לי לרחבה שלפני הבנין, ומי משוטט שם בהילוך מהיר, אם לא כמה בחורים, שבכל זאת החליטו להישאר ביום השבת ולהנעים לנו את תורנותנו. והם מרביצים תורה בכדור המקפץ לו על פני השטח, ואני רואה הזדמנות לחילוץ עצמות מידי, והריני קופץ לקלחת…" בשנת 1972 נשא ברוך לאישה את נילי חברתו, והזוג הצעיר בנה את ביתו בקרית מוצקין, שליד חיפה. הוא החליט להיות איש חינוך, ולזנוח את האלקטרוניקה, ומשום כך ביקש להתקבל לקורס קצינים. בקשתו אושרה, וזמן קצר לפני שפרצה המלחמה הצטרף לקורס. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, שב ליחידת-האם שלו, בתפקיד חשמלאי מערכות מטוסים. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע בהתרסקות מסוק ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, אב ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-משנה. במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב מפקדו: "פועלו כמדריך ומעלותיו כאדם, העמידוהו בשורה הראשונה של מדריכינו. שמחנו כאשר החליט להמשיך בדרכו כאיש צבא ולצאת לקורס קצינים, וגם המלצנו על כך. במלחמה מילא תפקיד אחראי מאוד, ועשה זאת, כדרכו, על הצד היותר טוב". רשימה נכתבה לזכרו בעלון היחידה
