מנובה, מנוח (‘מוני’)

בן אברהם ויהודית. נולד ביום י"ב בשבט תשי"ח (6.2.1958) בתל- אביב. למד בבית-הספר היסודי 'רוקח'. המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון עירוני ה' ושנה נוספת בבית-הספר התיכון-מקצועי ו' במגמה של חשמל מוני הצטרף לתנועת 'הנוער העובד והלומד' בעודו צעיר לימים, קנה לו שם חברים רבים, והרבה לבלות אתם אם במסגרת פעולות חברה אם במסגרת טיולים ומסעות ברחבי- הארץ. היה לו חוש הומור בריא, ומכל-מצב מביך היה נחלץ בעזרת בדיחה או סיפור משעשע. תחביבו הגדול של מוני היה משחק הכדורגל. הוא התאמן בקבוצת הכדורגל של 'הפועל' תל-אביב ועבר לקבוצת בני-יהודה. לאחר שעזב את בית-הספר, נסע מוני לביקור אצל קרוביו בקנדה וחזר מלא רשמים. עם שובו נתקבל לעבודה כפחח-רכב אצל חברת האחים קרסו ועבד שם עד למועד-גיוסו. מנוח גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1976. תחילה הוצע לו לעבוד במקצועו. הוא סרב להיות 'ג'ובניק' והחליט להתנדב לצנחנים. האימונים המפרכים שעבר חישלו אותו והפכוהו לחזק יותר ולקשוח יותר, עם-זאת שמר על חוש-ההומור שלו. וכך היה הולך, חגור חגור מלא, למסע ארוך ביותר או למסע-אלונקות, וברגעי-משבר תמיד מצא את המלה ששחררה גלי- צחוק מגרונות ניחרים ונתנה לרגליים העייפות כוח להמשיך עד הסוף. מוני סיים בהצלחה קורס-צניחה והיה גאה ביותר בכומתה האדומה, בנעלי-הצנחנים האדומות ובכנפי-הצנחן המוכספות שענד על חזהו. בתרגיל המסכם של סדרת-אימונים ממושכת ומייגעת, ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977), נפל מוני בעת מילוי תפקידו, באסון התרסקות המסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. השאיר אחריו הורים ואח. שמו חרות באנדרטה שהוקמה לזכר 54 הלוחמים שנספו באסון – התרסקות המסוק – צנחנים ואנשי חיל-האויר.