מנדל, ישי

ישי, בן שרה וליאון, נולד ביום ג' בשבט תשי"ד (7.1.1954) בתל-אביב, ולמד בבית-הספר היסודי "בר כוכבא" ובבית-הספר "תיכון-חדש" בתל-אביב. ישי היה תלמיד חרוץ וחברותי והיה אהוד על מוריו, על חבריו ועל בני משפחתו. הוא הצטיין בפעילות חברתית ענפה. בכל חברה ובכל קבוצה של צעירים היה הוא דמות מרכזית ומשפיעה. ישי היה צעיר יפה תואר ואוהב חיים. הוא אהב כדורגל וספורט, ואהב להשתובב ולבלות, ויחד עם זאת היה אחראי ומוכן תמיד לעזור לכל נזקק. הכל הכירוהו כחבר מסור ונאמן, וכנער רציני בגישתו לחיים. ישי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1972 והוצב לחיל הקשר והאלקטרוניקה. לאחר הטירונות השלים בהצלחה קורסים מקצועיים רבים: קורס אלחוטנים, קורס מש"קי רדיו וקורס מפעילי טלפרינטר ורדיו. בזכות הישגיו המעולים בלימודים ובאימונים, ובזכות כושר המנהיגות שלו ויכולת ההתבטאות המצוינת שלו, נבחר על-ידי מפקדיו לשמש מדריך בבית-הספר לקשר. הוא הדריך בעיקר בתחום מקצועות הקשר של השריון והיה אהוד מאוד על חניכיו. ישי אהב את עבודת ההדרכה וכל קורס שחניכיו סיימו בו את לימודיהם ואימוניהם, מילא את לבו שמחה רבה והעניק לו סיפוק גדול. במלחמת יום-הכיפורים היה ישי, מדריך הקשר, ללוחם מן השורה. הוא היה קשר בזחל"ם המודיעין של חטיבת שריון שלחמה בסיני. במהלך הקרבות נמנה עם כוח השריון שפרץ לעיר סואץ, כדי להשלים את כיתורה של הארמייה השלישית של המצרים. צוות הזחל"ם שלו יצא לחלץ פצועים ברחובה הראשי של סואץ, תחת אש כבדה. הזחל"ם נפגע והצוות קפץ ממנו – ומאז לא ראוהו עוד. זמן רב נחשב ישי כנעדר. בתחקירים התברר כי נפגע ונהרג ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין, כי ישי היה חייל טוב, חבר נאמן ואהוד על כולם. בביטאון תלמידי בית-הספר "תיכון חדש", הנקרא בשם "יובל", הוקדש פרק לזכרו של ישי, ובו מדברי חברים, מורים ובני משפחה על דמותו.