מנדלסון, ישראל

ישראל, בן שושנה ואלכסנדר, נולד ביום א' בכסלו תש"ט (3.12.1948) בחיפה, ואחר שלמד בבית-הספר היסודי "יל"ג" בחיפה, המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "ליאו בק" בעיר הולדתו. ישראל היה תלמיד מצטיין, מן הטובים ביותר. הוא היה חרוץ ושקדן ולדברי מנהלו בבית-הספר "יל"ג", היה "בעל אופי טוב ולב טוב, מוכן תמיד לעזור לחבר ולשתף פעולה עם הזולת". הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" בחיפה, אהב לטייל במרחבי הארץ, וברבות הימים היה נוטל עמו את בנו הקטן לטיוליו. ישראל היה צמא-דעת ובעיקר התעניין בנושאים מדיניים ובתחום ידיעת הארץ. הוא היה אדם נעים הליכות, ישר והגון והשרה סביבו אווירה של שלווה וידידות. תמיד אהב לשבת בצוותא עם ידידים; תמיד מוכן היה לעזור לזולת. מתוך גישה רצינית לחיים, נהג להימלך היטב בדעתו, ואף לשאול ולהתייעץ לפני שעשה צעד מכריע. מילדותו היה בן נאמן להוריו, אח מסור מאוד לאחותו, ובן משפחה דואג למשפחתו וקשור אליה מאוד. ישראל גויס לצה"ל במחצית יולי 1967 והוצב לנח"ל, כחבר בגרעין "שורק", שנועד להשלים את קבוץ גזר. לאחר הטירונות ולאחר ששירת בנח"ל מוצנח, שם עבר קורס מ"כים וקורס קציני חי"ר, הוא עבר הסבה והשתלם בקורס לקציני מודיעין ובקורס נוסף. אחרי-כן הוצב לחיל המודיעין כקצין מודיעין. בתפקיד זה החל בשרות קבע בצה"ל. הוא היה קצין יעיל, אמיץ ואהוד, ולדברי מפקדו "שימש דוגמא לפקודיו". בחוות-דעת תקופתיות הנהוגות בצה"ל, תואר כ"קצין מסור, ממושמע, הגון, מבצע את המוטל עליו בצורה טובה ויעילה ואיונ נרתע מלהביע את דעתו גם אם אינה זהה לדעת חבריו. לויאלי למפקדיו ולחבריו, מתנדב לכל משימה ותפקיד". בחודשים שלפני המלחמה החל ללמוד באוניברסיטת "בר אילן" במסגרת שירותו בצבא הקבע. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים התייצב ביחידת מודיעין וסופח לחטיבת שריון, שלחמה בחזית סיני. תוך כדי המלחמה הועלה לדרגת סרן. בקרב שהתחולל בעיר סואץ ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), נכנס זחל"ם המודיעין החטיבתי, שבו היה ישראל, לתוך העיר בעיצומו של הקרב, כדי לנסות ולחלץ פצועים. הזחל"ם לא חזר ואנשיו, וביניהם ישראל, נחשבו כנעדרים במשך כחודשיים. רק בינואר 1974 זוהו חללי הזחל"ם, וישראל הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. כתב עליו חבר לנשק: "ישראל היה בעל כושר מנהיגות והצליח תמיד להשפיע לטוב על סביבתו. הוא היה אדם בעל עמדות עקרוניות מוגדרות היטב והיה מוכן להילחם עליהן. הוא היה חדור חדוות נעורים, רוח אופטימית ואמונה באדם". משפחתו ויחידתו בצה"ל הוציאו לאור ספר לזכרו ולזכר עוד שני קצינים, שנפלו במערכה.