מנדלבוים-שקדי, יוסף

בן אסתר וישראל-יצחק, נולד ביום ח' בשבט תר"ץ (6.2.1930) בווארשה, בירת פולין. בהיותו כבן ארבע, בקיץ 1934, עלה עם הוריו לארץ. סיים את חוק לימודיו בגימנסיה "תיכון חדש" בתל- אביב, בהצטיינות מיוחדת במתימטיקה, בגיל 17 וחצי. שאף להמשיך ללמוד בטכניון בחיפה. משנתייתם מאביו בשנת 1945 רצה בכל לבו לתמוך באמו האלמנה ולמרות כשרונותיו המובהקים היה נכון להיחלץ לכל עבודה ולהפסיק את לימודיו. בשכונת מונטיפיורי, בה גר, היה בין הנערים הפעילים שאירגנו את נוער השכונה לחברה ערה למאורעות הפוליטיים והתרבותיים. בגיל צעיר הצטרף לשורות ה"הגנה". היה מדריך חג"ם בבית-הספר. אחרי סיום לימודיו נשלח מטעם ה"הגנה" ללהבות הבשן שבגליל ואחר-כך התגייס לצבא. השתתף בפעולות ביפו ובאבו-כביר ובאזור לוד-רמלה. לאחרונה השתתף בקרבות בנגב בתפקיד חבלן ונחשב כחבלן המעולה שבגדוד. הוא גם המציא פטנט חדש למוקש. בשעת מיקוש הוטל רוב העבודה המעשית עליו. בליל מותו, ד' בתשרי תש"ט (7.10.1948), יצא יוסף לאזור פלוג'ה למקש שדה שלם לבדו. משהניח את המוקש האחרון (הארבעים!) נשען עליו מרוב עייפות ומתיחות הלילות האחרונים שעברו עליו ללא שינה – ונהרג בהתפוצצות. נקבר במשמר הנגב. ביום כ"ג בחשוון תש"י (15.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.