מנדלבאום, תמר (‘תמי’)

בת אריה ורבקה. נולדה ביום י"ג באלול תשט"ז (20.8.1956) בראשון-לציון. תמי למדה בבית-הספר היסודי 'חביב' שבמקום בהצלחה רבה. לאחר-מכן למדה בגימנסיה הריאלית ע"ש קררי שם, במגמה ביולוגית. היא הגיעה להישגים גבוהים כל משך- לימודיה וסיימה את בחינות-הבגרות בציונים מרשימים. בצד שקדנותה בלימודים לא נפגמה הפעילות החברתית שלה. אישיותה התוססת והכישרונית באו לגילוי בכל מעשיה, ובגופה הצנום היתה אצורה אנרגיה עצומה של פעילות. תמי רקדה, ציירה, ניגנה בגיטרה והשרתה בחברה עליזות ושמחה. החביבות והלבביות עמדו לה כציוני-דרך בכל צעדיה. אישיותה החיובית והרב-גונית היתה לגאוה ולסיפוק להוריה. תמי נבחרה, במסגרת של משלחת-נוער, ליצג את העיר ראשון-לציון בארה"ב, וגם שם קצרה הצלחה אישית בהישגיה בהדרכת נוער אמריקני וקירובו לישראל. בשנת 1974 גויסה תמי לצה"ל, ולאחר סיום קורס תכניתנים ומעצבי-מערכות בהישגים גבוהים עברה לחיל-הקשר לשרת בתפקיד זה. הצלחתה וקידומה שם היו מהירים. הדחף הפנימי לקידום לא נתן לתמי לשבת על זרי-דפנה אלא משך אותה ללמוד ולהתקדם. באישורם של שלטונות צה"ל התחילה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן במקצוע מתמטיקה – מחשבים. ההצלחה, כדרכה, האירה לה פנים גם כאן. במסגרת פעילותה הכינה תמי ספר- הוראה לשפת מקרוס, וספר זה הוכנס לשימוש בצה"ל כספר-הוראה תקני. …כאן בגד בה מזלה. הגורל האכזר פגע בה ביום כ"ד בשבט תשל"ח (1.2.1978). ביום חורפי שטוף-שמש, בצוהרי היום, נפלה תמי בעת מילוי תפקידה. הובאה למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבראשון-לציון. לאחר נפילתה הוענקה לה דרגת רס"ל. חיי תמי נקטעו בתחילת דרכה, כשהיא משאירה אחריה אם חולה (שנפטרה כעבור שלושה חודשים), אב, אח וחבר. מפקדה, אל"מ דוד, אמר מילות-פרידה אלה: "תמי שירתה אצלנו שלוש שנים. היא התחבבה על כולנו והיתה אהודה על כל חבריה ביחידה. כבר בתחילת דרכה ביחידה גילתה רצון עז להתקדמות ולהשתלמות בנושאים חדשים. היא מילאה את כל המשימות שהוטלו עליה בשלמות והצליחה להגיע להישגים אישיים ומקצועיים. יודע אני את גודל האבדה, ואין מלים בפי לנחם אתכם. אוכל רק להבטיחכם, כי מפעלה ותרומתה של תמי ישמשו לנו דוגמה בהמשך הדרך ואישיותה הקורנת תהיה תמיד לנגד עינינו. יחד עם קציני היחידה וחייליה משתתף אני בצערכם הכבד".