מנג’ם, ציון
בן שלום ומרים. נולד ביום י"ד בכסלו תשי"א (23.11.1950) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי "יסודי התורה" בראש העין, וכן למד שנה אחת לימודי-המשך בישיבה התיכונית "אוצר התלמוד" ברמת-גן. בילדותו היה עליז ואהוב על כל חבריו. לאחר שנה של לימודים עזב את המוסד והחל לעבוד כלוטש יהלומים בתל-אביב. במשך הזמן נרשם למכון לאימון בג'ודו ופיתח כוח פיסי רב. ציון גויס לצה"ל בפברואר 1969. בזמן האימונים עמד לו כוחו הרב והוא אף עזר לחבריו. תמיד הלך במאסף ועודד את חבריו להתקדם. בזמן שירותו באזור התעלה יצא לחלץ פצוע משדה מוקשים. הוא עמס את הפצוע על גבו והתקדם לעבר המקום שהונחה האלונקה, אך כשהגיע אליה לא הניח את הפצוע עליה אלא התקדם לנקודת החילוץ ודרך על האלונקה. כפי שהסתבר אחרי כן הונחה האלונקה על מוקש והמוקש התפוצץ. ציון הועף באויר ונפצע קשה. הוא הועבר לבית-החולים "תל-השומר" ואושפז שם ימים אחדים. ימים אלה עברו עליו מתוך סבל וכאב, אך גם לאחר שכרתו את רגלו התגבר על כאביו. חבריו לביתן סיפרו כי יום לפני שנפטר סיפר להם בדיחות, צחק והתעלם מכאביו. גם בזמן ששכב על ערש-דווי הפציר בבני משפחתו שילכו לביתן אחר כדי לבקר את חברו ששכב פצוע שם, משום שידע שהורי החבר הפצוע גרים בריחוק מקום ואין מי שיבקר אצלו. כל כך היה מסור לחבר הזה, שממש לפני פטירתו ביקש את אחיו שיבטיח לו שגם אם ילך הוא לעולמו, ימשיך אחיו לבקר אצל חברו הפצוע. ביום ט"ו באלול תש"ל (15.9.1970), לאחר חמישה ימי יסורי תופת וכאבים, מת מפצעיו שנפצע בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מפקד היחידה כתב למשפחה במכתב תנחומים: "ציון היה חייל מצוין, מסור ואחראי. הכרתיו כחייל המסוגל לבצע כל תפקיד שיוטל עליו בצורה הטובה ביותר. כל חיילי היחידה אהבוהו וידעו כי יש להם על מי לסמוך. ציון נפצע פצעים אנושים בעת מילוי תפקידו באחד המעוזים בתעלה, שעה שמיהר לחלץ חייל פצוע. הוא לא היסס כאשר החליט לעשות זאת. פעולתו זאת הייתה אופיינית לכל שירותו בצבא. במעשהו הציל חיי חבר והמציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו". לזכרו של ציון הוקמה קבוצת ספורט שכונתית בראש-העין. משפחתו תרמה לבית-הכנסת בראש-העין ספר תורה לזכרו.
