מן, יוסף-שעיה

בן סופיה-זיסל ומרדכי-מרקוס, נולד ביום י' בסיוון תרפ"ב (6.6.1922) בברלין, בירת גרמניה. אביו היה סוחר שהחזיק במסורת יהודית בנוסח מזרח-אירופה. בילדותו מת עליו אביו. הציונות הושרשה עמוק בלבו והוא הצטרף לתנועת "המכבי הצעיר". מאז היותו בן 12 ניכרה בו נטייה לציור והיה מצייר סיפורים שלמים בתמונות. בבית-הספר הוענקה לו מלגה להשתלמות בציור ובדקורציה. משסיים את בית-הספר נאלץ היה לפרנס את אמו ועבד כדקורטור. כל אותן השנים היה פעיל ב"מכבי הצעיר" והוכר על-ידי חבריו כבעל "ידי זהב" ו"ראש ברזל", "צופה" – במלוא המשמעות, בעל אומץ-לב בלתי-מצוי. בחוש ההומור שלו גרם הנאה רבה לחבריו. אמו הציעה לו להגר לארצות-הברית, אך הוא לא ניאות לוותר על חלומו לעלות לציון. לאחר שאמו ואחותו היגרו לאמריקה, עלה הוא לארץ בשנת 1939. בארץ בחר בעבודה חקלאית. שנתיים היה ב"חבורת-הנוער" שבקבוצת השרון (רמת דוד), אחרי-כן במעלה החמישה ובחדרה ועבר שנת-הכשרה נוספת בקבוצת השרון בענף הפלחה. הוא הצליח בעבודה כעגלון, ועל אף תאונת-עבודה קשה שפגעה בפניו, חזר אחרי הבראתו להיות עגלון. כשעבר לקבוצת גזר ריכז בה את ענף הפלחה וקיימו מראשית העלייה על הקרקע. גם בקבוצה עסק בציור ובפיסול. עיטוריו להגדת-פסח תש"ד – "עבדים היינו", "הננו ועלינו", "קומו תועי-מדבר" – מעידים על יכולת גראפית מעולה. יוסף ביטל את שאיפתו לציור מפני משיכתו לחקלאות, שגם בה הצטיין. היה בעל שכל חריף ומחשבה צלולה, חוש המציאות שלו היה מפותח ביותר, הצטיין מאוד בוויכוח והיה מבסס את דעתו. היה קשה כארז כלפי חוץ, ובפנימיותו – רחמן, שוחר צדק ושלום. את תוכן חייו ראה בהתחדשות האדם על-ידי קשריו עם הקרקע. חבריו נמשכו אחריו. השתתף גם בהצגות הקיבוץ, אולם רק במחזה שמשך את לבו. גזר שכנה בסמוך לכביש רמלה-לטרון וכוחות הלגיון באזור ראו בה איום וביקשו לכובשה לקראת ההפוגה המתקרבת. ביום 10.6.1948 לקראת צהריים התארגן כוח האויב, שמנה פלוגת לגיון, כוחות בלתי סדירים ושריוניות ותקף את הקיבוץ. אש האויב הכבדה הרסה את עמדות המגן ושיתקה כל אפשרות של התנגדות מאורגנת. האויב הצליח לפרוץ למשק ולכבוש אותו. בקרב זה נפל, ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) עם חברתו נעמי. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגזר. זכרו הועלה בחוברת "יומה של גזר".