ממן, נסים

נסים, בן רינה ושמעון, נולד בשנת תש"ז (1947) במוגדור שבמרוקו. את חוק לימודיו היסודיים סיים שם בבית-הספר "אליאנס". אחרי-כן עברה המשפחה בת שלוש-עשרה הנפשות לקזבלנקה. מנערותו נשא נסים את נפשו לעלות ארצה והיה מוכן לעלות לבדו. כל שידולי משפחתו לא הצליחו להניא אותו מחפצו ובשנת 1965 עלתה המשפחה כולה ארצה והתיישבה בדימונה. מיד עם בואם שמה התקבל נסים לעבודה כמפעיל בבית-החרושת "כיתן-דימונה". הוא עבד ארבע שנים ב"כיתן-דימונה", הדריך עובדים במפעל, פרנס את עצמו ותמך בהוריו, באחיו ובאחיותיו. כעיסוק צדדי עסק בצבעות. נסים שירת בצה"ל חודשים אחדים במחצית שנת 1967 ואחר-כך הוצב לשירות מילואים. הוא עבר אימון בסיסי והיה כוון בחיל התותחנים. לאחר ששוחרר החליט להקים בית בישראל ונשא אישה בשנת 1967. ברבות הימים נולדו להם שלושה ילדים: יורם, אילן ורחל. הרבה אהבה רחש ניסים לזולת, למשפחתו, לעשרת אחיו ואחיותיו ולהוריו, שתמך בהם בסתר גם אחרי נישואיו. הוא היה חבר מסור ועובד מצטיין במפעל, שעליו הייתה גאוותו. משאת נפשו הייתה לראות את בכורו, יורם, לומד בבית-הספר. נסים היה מלא שמחת חיים ועליצות והעניק לאשתו ולילדיו כל טוב. הוא היה מקובל מאוד על חבריו, והיה להם ידיד נאמן. בחברתם אהב לעסוק בספורט ולבלות שעות של חברותא נעימה ולבבית. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא נסים לשירות מילואים. אמו לוותה אותו לאוטובוס ונשארה אתו עד שיצא האוטובוס בחצות. יחידתו נשלחה דרומה לחזית סיני. אחרי שבוע של לחימה, ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), בצומת "עכביש" באזור טסה נורתה אש לעבר אנשי היחידה שישבו לנוח, ונסים נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים, הורים ועשרה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נסים ז"ל שירת ביחידת תותחנים והיה חייל מסור ובעל יזמה אישית. מפקדיו וחבריו העריכוהו מאוד כחבר וכחייל;" שר הביטחון, משה דיין, כתב למשפחה האבלה: "הרשו נא לי להשתתף בכל לב באבלכם בהילקח מכם נסים ז"ל. רב-טוראי נסים ז"ל נתן את חייו למען מולדתו… הוא שירת בחיל התותחנים. היה חייל מסור וחבר מצוין. נסים היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק. זכרו של רב-טוראי נסים ממן ז"ל הנו קודש ונצרנו בלבנו בגאון".