ממן, מימון (רחמים)
מימון (מומי), בן מסעודה ויוסף, נולד בשנת תשי"ג (1953) בקזבלנקה שבמרוקו, שם למד בבית-ספר דתי. בילדותו נהג להשכים קום כל בוקר, ללכת לבית הכנסת ולהתפלל, ולאחר מכן סידר את ילקוטו והלך לבית-הספר. בקזבלנקה היה גם חבר במקהלה המקומית, שהייתה מזמרת בשבתות ובחגים לפני קהל המתפללים. בילדותו היה ביישן והמעיט לדבר. גם כשהתבגר היה עדיין מסוגר בתוך עצמו, אהב לעסוק בתחביביו ולא נטה לשתף את האחרים בסודותיו האינטימיים. בשנת תשכ"ד עלתה משפחתו לארץ וקבעה את מושבה ברמלה, שם למד מימון בבית-הספר היסודי "נוה דוד". אם כי התקשה בתחילה בלימוד השפה העברית, הצליח להסתגל עד מהרה למקום החדש, לחברה ולמנהגיה. הוא היה תלמיד טוב וביחוד הצטיין במקצוע המתמטיקה. בשעות הפנאי נהג לבלות במועדון הנוער המקומי ובשבתות היה ממהר למגרש הכדורגל. מימון, או מומי, כפי שנקרא בפי מקורביו, לא החסיר אפילו תחרות כדורגל אחת שנערכה ברמלה עירו, ולעתים קרובות נסע גם אל מחוץ לעיר, כדי לחזות בתחרויות ארציות ובין-לאומיות. סיפרה אחותו: "מומי אהב לקרוא הרבה. לעתים היה האור בחדרו דלוק עד השעות הקטנות של הלילה, ואז ידעתי שמומי קורא. במעט כספו גם רכש לו ספרים רבים ושמר עליהם כעל בבת עינו". משסיים את לימודיו היסודיים, החל ללמוד בבית-ספר לפקידות ברמלה. מוריו בבית-הספר זוכרים אותו כ"נער למופת, אם כי ביישן". באותן השנים הקים ביזמתו את קבוצת הכדורגל המקומית של השכונה, והוא עצמו שימש בה כמגן. כדי לרכוש תלבושת ספורט ראויה לשמה, עבד בחופש בקטיף בפרדסים שבקרבת מקום. מומי היה נער טוב לב, אהב לעזור לאחיו ולחבריו, אולם על אף ידידותו הרבה עם כל מקורביו, העדיף תמיד להסתגר בדל"ת אמותיו, לקרוא את ספריו, להרהר את הרהוריו, ולחלום את חלומותיו. מימון גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1971 והוצב לחיל הקשר. במסגרת שירותו עבר קורס טכנאי קשר, שימש כנגד אפסנאי, כעובד ציוד בטיחות וכמ"ט קשר. כחייל היה צייתן וממושמע והיה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. במשך כשנה ומחצה שירת בסיני, ולבסוף ביקש לעבור לשרת ליד ביתו. אמו הייתה חולה בקצרת קשה. בשל המצב הבטחוני, ומשום שלא היה לו מחליף ביחידה, לא ניתן לו מבוקשו זה. בחופשותיו נהג מומי לצאת לעבוד ואת כספו אשר הרוויח נתן לאמו החולה. מעט מהכסף לקח לו כדי לקנות ממתקים לאחותו הקטנה רבקה, שאהב מאוד, וכדי לרכוש לעצמו ספרים. מדי חוזרו לבסיס היה משכים קום, כשבני המשפחה היו ישנים עדיין, נותן בחשאי נשיקה לאחות הקטנה והאהובה, ויוצא לדרכו. במלחמת יום-הכיפורים שירת מימון בחזית סיני, וכל ימי הקרבות הקשים עברו עליו ללא פגיעה. בשלהי חודש מרס, כחמישה חודשים לפני מועד שחרורו משירות החובה, חלה לפתע במחלה קשה. הוא הועבר מבסיסו הדרומי במסוק לבית החולים "תל-השומר", אך כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו. ביום י"ד בניסן תשל"ד (5.4.1974) נפטר ממחלתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. השאיר אחריו אב, אם, ארבעה אחים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "זכרו של מימון יהיה שמור בצרור החיים של עמנו, כחייל מסור לעמו וחבר נאמן לנשק".
