מלקין, משה

בן בת-שבע ופייבל. נולד ביום כ"ז באייר תשט"ז (8.5.1956) בברית-המועצות ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ט. למד בבית-הספר היסודי 'ברנר' בהרצליה. אחרי-כן המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון 'אורט הרצליה'. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר של חיל האוויר במגמת קשר. משה גויס לצה"ל בראשית אפריל 1975 והוצב בחיל הקשר. הוא נשלח ליחידה בצפון הארץ בתפקיד טכנאי קשר. עוד כשהיה שוחר התנדב לשירות בצבא הקבע. במהלך השנים חזר והאריך את שירותו. הוא השתלם בקורסים מקצועיים והגיע לדרגת רס"ר. להלן הערכות מפקדיו, המצויות בתיקו האישי: "מסור ואחראי, יעיל ופעיל מאוד". "מקצועי מאוד ומשרה אווירה טובה ונינוחה במקום עבודתו". בשנת 1979 התייתם משה מאביו והוא גילה דאגה לאמו ומסירות מיוחדת במינה. ביום כ' בשבט תשמ"ח (8.2.1988) נפל משה בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. השאיר אחריו אם ואחות – מרים. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. כן קיבל אות מבצע שלום-הגליל. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "הכרתי את משה לפני כשנתיים, תקופה קצרה יחסית למשך שהותו בחטיבה – שתים-עשרה שנה, אך ארוכה דיה כדי לעמוד על טבעו של האיש. הכרתי אדם שקט, מופנם – אדם עובד. אדם שעולמו מחולק לשניים. החלק האחד – עולם הבית, האם, האחות, עולם שכולו מסירות ונאמנות לאנשים אלה. האחר – עולם הצבא, עולם העבודה, שגם בו שלמות ורצון לתת ולתרום עוד ועוד. יודע אני היום שידיעתי על עולם הבית היתה כאין וכאפס לעומת היחס והקשר האמיתי שהיה קיים. בעולם הצבא משה היה מאלה שכל משימה חשובה במיוחד, ידעתי שאם תוטל על משה, תתבצע היטב. גם בנפילתו היה משה במשימה שתכליתה העלאת רמת החטיבה. משה יצא להביא נגמ"שים – כלים לוחמים – שתקווה גדולה אני שלא נצטרך להשתמש בהם, אך אם כן, בטוחני שנעשה את המיטב כפי שמשה נהג והיה רוצה שננהג". אמו הנציחה את זכרו בבית-הכנסת שבבית-ההורים בהרצליה שבו היא מתגוררת.