מלצר, עמוס
עמוס, בן מרים ואלכסנדר, נולד ביום ו' באלול תשי"ב (22.8.1952) בקיבוץ פלמחים. בהיותו בן שנה ומחצה, עברה משפחתו להתגורר באזור חיפה, והוא גדל כבן עיר לכל דבר. עמוס למד בבית-הספר היסודי בגבעת נשר ומשנת 1962, כשעברה משפחתו לאשקלון, המשיך את לימודיו ב"בית יחזקאל" באשקלון. אחר-כך המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-עירוני על-שם א' תגר, גם הוא באשקלון. עמוס היה תלמיד חרוץ ומהיר תפיסה. הוא לא הסתפק בחומר שלמד בבית-הספר והשתדל תמיד להרחיב את ידיעותיו על-ידי קריאה ועל-ידי השתתפות בחוגים שונים. כבר כתלמיד בבית-הספר היסודי, התבלט ברמת ידיעותיו הכלליות ובשליטתו המלאה בכל מקצועות הלימוד. כבר אז התגלתה אהבתו הרבה למקצועות הריאליים ובעיקר לכל הקשור במדעים המדויקים. פיצוי על הקשיים שנתקל בהם בלימוד השפות הזרות, מצא בלימודי המתמטיקה והפיסיקה. בתקופת הלימודים בבית-הספר התיכון, השתתף בחוג לאסטרונומיה ובהיותו תלמיד בכיתה י"א השתתף באולימפיאדת המתמטיקה לנוער, שמארגן מכון ויצמן, ואף הגיע לשלב הגמר בתחרויות. עמוס בורך גם בחוש טכני מפותח להפליא. הוא הרבה לבנות דגמי מטוסים מחומרים שונים. מוקד פעילות אחר, אולי חשוב יותר, הייתה תנועת "הצופים". כאן הגיע לכלל ביטוי מלא אופיו החברותי של עמוס. במסגרת תנועת הנוער יכול היה לבטא את מלוא אהבתו לבני אדם ואת כישרונו לבוא אתם בקשרים של ידידות והבנה. החל מכיתה ד' ועד למועד גיוסו לצה"ל היה עמוס חבר בתנועת "הצופים", קודם כחניך ואחר-כך כמדריך. הוא היה חבר פעיל ועקבי במועדון שלו. הוא היה דמות מרכזית בכל מחנה או מסע והרוח החיה בהדרכת השכבות הצעירות. עמוס גם בורך בחוש נדיר ליופי וברגישות רבה למעשי אומנות. במיוחד התלהב מאומנות הצילום. מאז היה בן שבע, כאשר זכה במצלמה כפרס על השתתפות בחידון של העיתון "דבר לילדים", לא חדל לצלם. בכל טיול, מסיבה או אירוע היה עמוס קובע בעזרת המצלמה את נקודת מבטו האישית והמיוחדת. עמוס התגייס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1970 והוצב לחיל השריון. בצבא הגיע עמוס לשיא פריחתו ולמיצוי מלא של כל כישרונותיו. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות השריון, שבסיומו נשלח לקורס מפקדי טנקים. בקורסים זכה בציון "מעולה" ואת הקורס למפקדי טנקים סיים כחניך מצטיין קורסי. עובדות אלה, בצירוף הערכותיהם החמות של מדריכיו ומפקדיו, העמידו אותו בשורה הראשונה של המועמדים להישלח לקורס קצינים. ואכן, עמוס לא הכזיב את התקוות שתלו בו. את קורס הקצינים לחילות אג"ם סיים כחניך מצטיין פלוגתי ואת קורס קציני השריון סיים שוב בציון "מעולה" וכחניך מצטיין קורסי. מדריכיו ומפקדיו היו מלאי התפעלות מהישגיו כחניך ומאופיו כאדם. מפקדו הישיר כתב בתיק השירות שלו: "בעל ידע מקצועי רב, אחראי ומסור בצורה יוצאת מן הכלל, רציני ומבצע את המוטל עליו בצורה מעולה". בהערכות התקופתיות הנהוגות לגבי קצינים בצה"ל זכה בכל הסעיפים בציון הגבוה ביותר. בין השאר נכתב עליו: "הוא בעל הצלחה יוצאת מן הכלל בתחום השליטה והמנהיגות, בעל תפיסה מצוינת ותושייה רבה ומבצע עבודת צוות בצורה היעילה ביותר". אין להתפלא, שלאחר סיום קורס הקצינים נבחר לשמש כמדריך בקורס לקציני שריון, ולדברי מפקדיו גם כאן עשה עמוס חיל. בקורס האחרון שהדריך שימש גם כסמ"פ, אף-על-פי שלא היה המדריך הוותיק, או בעל הדרגה הגבוהה בין המדריכים. ביום 4.10.1973, יומיים לפני פרוץ המלחמה, נערכה לעמוס מסיבת פרידה. עמוס הועבר ליחידה אחרת בחיל. באותו יום הגיע עמוס הביתה בדרך ליחידתו החדשה. ביום ו' 5.10.1973 שלח מפקדו מבית-הספר לקצינים רכב והחזירו אליו, כדי שישמש כקצין מבצעים בגדודו. התאריך 6.10.1973, יום פרוץ המלחמה, היה גם התאריך שבו החל עמוס את שירותו בצבא הקבע, ובאותם ימים חל מועד העלאתו לדרגת סגן. עמוס לחם בקרבות הבלימה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. בליל כ' בתשרי תשל"ד 15-16.10.1973)) בקרב ממערב ל"חווה הסינית", לקראת צליחת התעלה, נפגע הטנק של עמוס פגיעה ישירה בצריח. עמוס הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי באשקלון. בן עשרים ואחת היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ואח.
