מלמה, מאיר

בן סעדה ועובדיה, נולד בחודש תמוז תרפ"ח (1928) בטבריה. בהיותו עקום רגלים בהיוולדו חלתה אמו מרוב צער ואחרי שבוע מתה. אחרי טיפול ממושך בתחבושות גבס נתיישרו רגליו לגמרי בגיל שלוש. כן התגבר בעזרת טיפול רפואי סדיר על מחלת עיניים שפקדה אותו בשנות לימודיו בבית-הספר "אליאנס" בטבריה. אחרי שסיים את לימודיו בגיל 15 החל לעבוד כנגר. בהיותו בן 16 התגייס לנוטרות ושירת בקרית חיים. מאיר נענה לקריאת המוסדות הלאומיים והתגייס לבריגדה היהודית. הוא שירת במצרים, צרפת, בלגיה, הולנד וגרמניה, ומפקדיו שבחוהו על הצטיינות, צייתנות ודייקנות במילוי פקודות. אחרי שחרורו לא מצא עבודת נגרות בטבריה ועבר לעבוד כבנאי בחיפה. פעם, בבואו הביתה ליום שבת, הציע לאביו לבנות לו בית במקום הצריף שבו התגורר. הוא עזב את עבודתו בחיפה ובמשך 7 חודשים הקים במו ידיו את הבית. את עבודות הריצוף והטיח הוכרח להשאיר לאביו, כי בינתיים החלה מלחמת-העצמאות והוא, כחבר ה"הגנה", יצא לשירות ושירת בחטיבת "גולני". אחרי שסיים קורס מ"כים הספיק עוד ללון לילה אחד בשלווה בחדר שהוכן בשבילו בבית החדש, ומאז לן בריכוזי ה"הגנה", בחי"ש, והשתתף בפעולות עזרה בהגנת יישובי הסביבה והתחבורה העברית. ביום י"ט באדר א' תש"ח (29.2.1948) יצא בטנדר עם שמונה בחורים לתפוס מכונית, שלפי ידיעת מטה ה"הגנה" המקומי הובילה נשק לכפרים הערביים שבסביבה. בגלל קלקול בטנדר נאלצו לחזור לטבריה, אך הוא לא נתן לחבריו להסתלק מהמשימה בגלל קלקול הרכב. לפי דרישתו לקחו מונית של "אגד" ויצאו שנית לדרך. ליד כפר חיטים הבחינו במכונית-הנשק הערבית. לפקודתו הכינו הבחורים את רוביהם לירייה ואחד מהם פלט כדור ופצעו פצע-מוות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בטבריה.