מלמד, נעמן (זישא)
בן מלכה ויוסף, נולד בשנת 1922 בעיר קובל, אז במזרח פולין ולמד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי. בהיותו בן 8 נתייתם מאמו. בשנת 1933 עלה ארצה אל אחיו ולמד בבית-הספר "נצח ישראל" בחיפה. אחרי סיום לימודיו עבד כמסגר. היה נער פעיל ביותר והצטרף ל"נוער העובד", לגדנ"ע ולפלוגה הימית של "הפועל" והכל ביוזמתו, ללא ידיעת משפחת אחיו. כן הוסיף להשתלם בשיעורי-ערב. בגיל צעיר כבר נודע כאדם רציני, ומבוגרים בעלי עמדה התחשבו בו כבאדם בעל שיקול-דעת רציני, אך בקרב חבריו הצעירים ידע גם להיות עליז ותוסס. נעמן היה ער לכל המתרחש ביישוב, גזר מעיתונים דברי שירה ומאמרים על נושא אהבת העם והמולדת ואסף אותם לקריאה בכל הזדמנות. משקשתה עליו העבודה במסגרות והפילתו למשכב, עבר אחרי הבראתו לעבודה קלה מזו במוסך ובערבים השתלם בשיעורים בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון. משלא מצא סיפוק בעבודה במוסך חזר למסגרות, השתלם בריתוך ונתקבל לעבודה בבית-החרושת "וולקן". בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, עבד ביום בשריון אוטובוסים ובלילות מילא את חובתו בשמירה. כשגברו הקרבות הפסיק את עבודתו והתמסר כולו לשירותי שמירה בגבול הדר הכרמל. היה עירני מאוד ופקח עין על כל המתרחש בתחום שמירתו. פעם נשלח לעמדה חדשה ברחוב עומר אל-מוכתר, בקרבת קן מרצחים. כשפרץ ערבי אל העמדה נאבק עימו נעמן בנשקו, נפצע פצע אנוש, נלקח לבית-החולים רוטשילד ומת כעבור ארבע שעות, ביום ז' באדר ב' תש"ח (27.3.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.
