מלכה, שלום

בן ברכוסה ויעיש. נולד ביום י"ג באייר תשט"ו (5.5.1955) בצפת. בן בכור מבין שישה ילדים. עד גיל עשר התגוררה המשפחה במושב אליפלט שבצפון, ואז עברה לירושלים. שלום למד בבתי-הספר "אליאנס", "אור החיים" ו"דוגמא" בירושלים. היה ילד שובב וחמוד, סקרן מאוד, שאהב לפרק מכשירי חשמל ולבדוק איך הם פועלים, ואחר-כך להרכיבם בשלמות. באמצע חודש מאי 1973 התגייס שלום לצה"ל. הוא שירת בסיני במלחמת יום הכיפורים כנהג טנק ובהמשך בגדוד שריון כנהג נגמ"ש. לפני שחרורו סיים בהצלחה קורס השכלת יסוד. בתעודת השחרור מן השירות הסדיר העריכו אותו מפקדיו כחייל טוב, ממושמע, בעל יוזמה ותושייה, אשר מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. לאחר השחרור מצה"ל עבד שלום עם אביו בחברת "אורן" בהתקנת מזגנים, ובהמשך היה מנהל עבודות עפר עצמאי. הוא היה בעל ידי זהב, ידע לתקן כל דבר. בעל חוכמת חיים, חבר'מן, תמיד מוקף חברים, אוהב לעזור לזולת, עזר רבות לבני משפחתו בתיקונים. שלום השתתף במלחמת שלום הגליל, בשירות מילואים, כנהג נגמ"ש בפלוגת חרמ"ש. בשנת 1989 נישא לאתי. לאחר שנה נולד בנם הבכור נתנאל, ושלוש שנים אחר-כך נולדה הבת בת-שבע. שלום, שאהב מאוד ילדים, היה בעל ואב מסור ואוהב לילדיו. בתו הצעירה, אור-שלומית, נולדה לאחר מותו של שלום והוא לא זכה להכירה. שלום הרבה לצלם את ילדיו במצלמת וידיאו ולהנציח את חוויותיהם והתפתחותם. שלום נקרא פעמים רבות לשירות מילואים כנהג תובלה. תמיד התייצב לשירות בשמחה והיטה כתף לעזרת חבריו, כשחיוכו הרחב לא מש מפניו. ביום 19.8.1996 נקרא שלום לשירות מילואים ברמת הגולן. שבעה ימים לאחר מכן, ביום 26.8.1996 חש כאבים בבית השחי ובחזה. במשך יומיים נבדק במרפאה, בדיקות לא יסודיות, על ידי רופאים שלא העריכו נכון את מצבו ונתנו לו טיפול אנטיביוטי. כאביו החריפו, עד שבערב של יום י"ד באלול תשנ"ו (28.8.1996) נפטר שלום מהתקף לב. בן ארבעים ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אשה, בן ושתי בנות, הורים, ארבע אחיות – רבקה, שושנה, אסתר, דבורה, ואח – שמעון. שלום הועלה לדרגת רב-סמל לאחר מותו. הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, כתב למשפחה במכתב התנחומים: "שלום שירת כנהג נגמ"ש בגדוד שריון של עוצבת "אתגר" בפיקוד הצפון. שלום תואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי ומסור, שהגיע לכל שירות מילואים חדור מוטיבציה, תמך בחבריו, ובלט בנכונותו לעזור ולסייע לסובבים אותו בכל עת. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד". מפקד הגדוד בו שירת, כתב למשפחה: "במשך עשרים ושתיים שנה שירת שלום עמנו בשירות המילואים במסגרת גדוד שריון. לכל אורך דרכו בגדוד התאפיין שלום במוטיבציה גבוהה וברצון לעזור ולסייע לחבריו. גם בתעסוקה זו בלט שלום בתכונותיו אלו והקפיד לעזור לכולם, כשחיוך לא מש מפניו". שלום נולד בבית החולים "רבקה זיו" בצפת ולאחר מותו הובא לאותו בית חולים, ובזאת סגר מעגל. משפחתו הנציחה את זכרו בהכנסת ספר תורה לבית הכנסת הספרדי ברחוב דודאים, בשכונת גילה בירושלים.