בן ציפורה ודוד. נולד ביום ג' באב תשמ"ד (1.8.1984) בבית- החולים הלל יפה בחדרה. עידן נולד לאחר חמש שנים של ניסיונות להרות והגיע לעולם שנה אחרי הולדת אחיו הבכור, מתן – בדיוק בעיתוי ובזמן הנכון – ומכאן מקור השם שניתן לו. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר 'אור לטף' וסיים את חוק לימודיו ב'תיכון חדרה'. מקטנות בלט ביופיו, בתלתליו המיוחדים ובקסמו השובב והתברך בכשרונות אמנותיים וביצירתיות שופעת. כבר בגן חובה בלטה שמיעתו המוזיקלית המצוינת ובעקבות אחיו למד במשך שנה אחת בבית-הספר למוזיקה של ירון גורדון, שם התוודע ליסודות הנגינה באורגן. לאחר שפרש, החל להתנסות עצמאית בנגינה בכלים שונים: אורגן, תופים, גיטרה, אקורדיון וכל זאת בכוחות עצמו. הודות לאוזנו המוזיקלית, יכול היה לנגן תוך שניות ספורות כל שיר ששמע. עידן ניחן גם בכשרון כתיבה יוצא דופן ונהג לכתוב ברכות משובבות נפש לכל המשפחה – בחגים, בשמחות ולכל אירוע. בכל פעילות ומסיבה עמד במרכז העניינים ובלט בביטחונו העצמי, בליצנות ובשירה. בטיולי בית-הספר היה משתלט מיד על המיקרופון באוטובוס כדי לשיר, להצחיק ולהתבדח, להנאת כולם. עידן היה גם חקיין מעולה – של אמנים, מורים, הורי החברים ומי לא. הכל זוכרים כיצד בחגיגת בר-המצווה שלו הפסיק את הדרשה ולהפתעת האורחים החל לחקות את יצפאן. באותה שנה, כמתנת בר-מצווה, יצא עם משפחתו לטיול קסום באנגליה, הולנד, צרפת ובלגיה. בתקופת התיכון גילה עידן את קסם הריקוד. הוא היה ממייסדי להקת המחול הייצוגית של בית-הספר ובין הבולטים ברקדניה. הוא אהב מאוד את הלהקה, את החזרות ואת החבר'ה ובמשך חמש השנים שרקד בלהקה, ייצג מדי שנה את התיכון בפסטיבל המחול בכרמיאל וכן בפסטיבלים שהתקיימו מעבר לים. במסגרת זו רקד בצ'כיה, איטליה, בולגריה והולנד ובכל הטיולים האלה הקפיד לשמור על לכידות חברי הלהקה ואף לא שכח לדאוג לקידוש ולתפילות בערב שבת. בכיתה בלט עידן באופיו הטוב. גם אם הכעיס את המורות היה פותר זאת על-ידי התבדחות איתן: היה קם באמצע השיעור, מחבק ומצחיק אותן. סיפרה רכזת השכבה: "עידן, חבר אמיתי, אהוב ומקובל כל כך בקרב חבריו לכיתה ולשכבה… מול עיני חולף סרט ובו תמונות: תמונות של אותו ריקוד חסידי, שהיטבת לרקוד, תמונות של ריצה וניווט, שכה אהבת לקחת בו חלק, תמונות של נגינה ושירה, ואף תמונה של תלמיד, היושב לצד המחנכת ומספר על לבטים, חוויות וכל מה שקשור בהמשך החיים – סרט שיש בו הרבה שמחה, תקווה, חיוניות, אהבת חיים ותכניות רבות." בגיל הנעורים ביטא עידן כשרון נוסף שהיה טמון בו והוא כתיבת שירים, הלחנתם וביצועם. הוא העריץ את שלמה ארצי, קנה את כל הדיסקים שלו, לא החמיץ אף הופעה וחלומו הגדול היה שיום אחד ימלא את האמפיתאטרון בקיסריה, כמוהו. לעידן היתה יכולת נתינה אדירה, בלא לצפות לתמורה. תמיד היה מוקף חברים וחברות, שאהב אותם מאוד והיה מוכן להקריב הרבה למענם. עם שלושה מחבריו היה לו קשר מיוחד במינו. רביעיית החברים, שסירבה להיפרד, הפכה לגוף אחד – "מחוברים בחבל הטבור". הם היו שותפים מלאים לכל הדברים המשמעותיים בחייהם, דאגו זה לזה ובילו יחד ימים שלמים. חברו ניר כהן ובני משפחתו הפכו למשפחתו השנייה. לא פעם הכריז עידן כי הוא רוצה שאישתו תהיה "כמו אמא של ניר". החברים יודעים לספר שאם היו שפופים, עידן ידע לדרבן, לעודד ולהצחיק אותם וכך לגרום להם לשכוח מהצרות, כפי שמעיד אחד מהם: "עידן, תמיד היית בשבילי כוכב, אבל לא עוד כוכב בשמים שנעלם כשהבוקר מגיע, אלא כוכב תמיד. גם בזמנים שהכל נראה אבוד ולא ידעתי לאן ללכת ומה לעשות, תמיד ידעת לדבר ולכוון והכי חשוב – להצחיק אותי…" עידן ידע להחמיא, לפרגן ולהגיד את המלה הטובה בזמן הנכון. בהיותו אוהב אדם ידע איך להתייחס לכל אחד ועל כולם היה מתחבב במהירות. ידוע היה באהבתו ובדאגתו למשפחתו ובמיוחד היה קשור לאחיו הבכור מתן ולאחותו הצעירה אוריה. הוא היה גאה במתן לאורך כל הדרך והפך לחברו הטוב ביותר. לאוריה דאג במיוחד, כירכר סביבה, ניגן איתה ואף שיתף אותה בחוויותיו. בעונג רב היה משמש לה כשמרטף גם אם הדבר בא על חשבון עיסוקיו והיה אומר לחבריו הטובים: "יש לנו עבודה קשה כשאוריה תגדל, נצטרך לשמור עליה." גם עם בת דודו בת-אל רקם קשר מיוחד ושימש לה מעין אח גדול, מדריך ומכוון. עידן היה בן מסור, שדאג להוריו ועזר להם ואף נטל חלק נכבד בבניית הבית. גם כשאמו כעסה, עידן לא התרגש; הוא היה מחבקה, מזמין אותה לריקוד, מרים אותה ועד מהרה מפייס אותה. ובאירועים, היה לוקח את אמו אל רחבת הריקודים ויחד היו הופכים לרקדני האירוע. עידן היה עסוק מאוד בגיוסו המתקרב והרבה לדבר על כך. היו לו ציפיות גבוהות מהשירות הצבאי ומעצמו. טרם התגייס הספיק לצאת לטיול בן שבוע בקפריסין עם שלושת חבריו הטובים. במהלך הטיול קפץ בנג'י ללא פחד, תוך שהוא צועק "אני אוהב אותך, אמא." בתחילת דצמבר 2002 התגייס לצה"ל, לחיל-התותחנים. עבר טירונות בשבטה שבנגב ולאחר-מכן הצטרף לגדוד 'נמר' בחטיבת 'גולן' של עוצבת 'געש' בפיקוד הצפון. על תפקודו כחייל כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון: "מפקדיו של עידן מספרים, כי על אף שהותו הקצרה בגדוד, בלט כחייל רציני והפגין רצון עז להתקדם בצבא. רצון זה התבטא גם בנחישותו להשתלב במהירות בתפקיד מש"ק השלישות, שאליו יועד." עידן אהב את החיים וידע להוציא מהם את המיטב. חיוכו לא מש מפניו ותוכניותיו היו רבות כרימון. בארבעת החודשים האחרונים לחייו בילה הרבה עם חברתו מיכל. ביום כ"א בשבט תשס"ג (24.1.2003) נפל עידן בעת שירותו והוא בן שמונה-עשרה וחצי. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. על קברו ספד לו אחיו: "עידן, היית האור שבחיינו. תמיד צוחק ומצחיק, תמיד לוקח את החיים בקלות והופך כל דבר ועניין לבדיחה אחת גדולה… היום אני לא קובר רק אח, אני קובר את החבר הכי טוב שלי." מפקד היחידה כתב למשפחה: "גילינו שאיבדנו אדם מיוחד, מלא מרץ, בעל שמחת חיים וחוש הומור, אשר שימש מנהיג לחבריו ושבה את לבותיהם של הסובבים אותו. איבדנו אדם בעל כשרון ואהבה לנגינה, שלולא מותו היה נעשה לבטח אחד מעמודי התווך בתחום התרבות ביחידה." דברי החברים של עידן מעידים על עוצמת החברות, האהבה ויכולת הנתינה שלו: "לאייל, ניר, לך ולי היה עולם משלנו, עולם שכל שנייה שבילינו בו יחד, היתה כמו נצח. כמו עולם של פנטזיה שרק אנחנו ידענו איך להגיע אליו. אבל העולם הזה כבר חדל מלהתקיים, כי נקטפו ממנו הפרחים והחלומות, והאור שהאיר אותו כבה… החלל שהשארת הוא פשוט גדול מדי." עיזבונו של עידן כולל חוברת שירים ושלושה דיסקים שהספיק להקליטם ובהם הוא שר שירים שכתב והלחין. אחד השירים נקרא 'דברים שבלב': "'הרחובות מתפצלים,' את אומרת/ אני עונה 'כמו חיינו'/ את בוכה/ מה יהיה בסופנו/ לחלל נשלחה שתיקה רועמת/ מכתב, משהו, תגידי/ את חיי החיים שלנו/ מה יהיה בסופנו/ רוצה לספר לך שקשה, שכואב/ מנסה ורע לי/ ואת שותקת או בוכה/ לפחות תראי מה שזה עושה לי/ דברים שבלב להוציא קשה לי/ כשמדבר על עתיד את כועסת/ אומרת 'בוא נחיה את הרגע של חיינו'/ אני לא מבין ושואל/ מה יהיה בסופנו/ השמש שוב לוקה היום/ עליי, עלייך, עלינו/ את בוכה/ מה יהיה בסופנו/ רוצה לספר לך…" בת דודו בת-אל, כתבה לזיכרו: "אתה היית והנך הדוגמה לאהבת החיים. זוכר מה כתבת, 'חי כמו פרפר, חי מאושר, לא נגמר, בטח לא מת'."
