מלכה, משה

בן פני ומימון, נולד ביום ב' באייר תשכ"ב (6.5.1962) במושב תירוש. הוריו עלו ממרוקו בשנת 1954 עם שני ילדים, והתיישבו במושב תירוש שבאיזור צומת ראם. במושב נולדו להם עוד 11 בנים ובנות, ומשה ביניהם. משה למד בבית-הספר היסודי שבמושב, המשיך בחטיבת-הביניים בשריגים וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון "אבן עזר" שבמושב נוחם. כבן למשפחה מסורתית, קיים משה את מצוות כיבוד אב ואם כהלכתה. מיודעיו הגדירו אותו כ"פרח של המשפחה והמושב". הוא היה מלא חן והומור, וידע לחלקם עם חבריו. משה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1980, והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות, הוא עבר קורסים בחיל ושובץ ביחידה לוחמת. באוזני חבריו הרבים הביע משה את שאיפתו העזה לחזור, לאחר שישתחרר משירות החובה, למושב תירוש, לעזור להוריו בפיתוח משקם ולהקים לו משק חקלאי משל עצמו. צה"ל הלך לקראתו, ואפשר לו מדי פעם לקבל חופשה מיוחדת כדי לעזור במשק הוריו. ביום ט"ו בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), נפל רב-טוראי משה בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הוא הניח אחריו הורים, חמישה אחים ושבע אחיות. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון כי משה "אהב את שירותו בצה"ל, אהב לעזור לזולת והיה אהוב על כולם". מפקדו ציין כי "משה היה חייל טוב ומסור לחבריו, תמיד מוכן לעזור, גם כאשר זה על חשבון זמנו הפנוי, לא היה מהסס. משאלתו היחידה הייתה לקבל אפשרות לסייע למשפחתו בעבודה במשק, לעולם לא על חשבון חבר או עבודה אחרת בגדוד".