מלכה, משה (דני)

בן תמר וארמנד. נולד ביום כ"ד בתשרי תשכ"ה (30.9.1964) בעכו. בן רביעי למשפחה בת שישה ילדים. משה נקרא על-שם סבו, שהיה איש אמיץ וחזק וחי עד גיל מאה וחמש. משה למד בבית-הספר היסודי 'ביאליק' בעכו ובבית-הספר התיכון-המקצועי 'אורט' במגמת מיכניקה. היה נער פעיל, שהיו לו תחביבים רבים. הוא השתתף בחוגי טניס-שדה, אהב לרקוד רקודי-עם ועסק גם באמנויות כגון ריקוע נחושת ופיסול בעץ. בתחילת חודש נובמבר 1982 גויס משה לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות והוצב בחיל-החימוש. למשה היה ידע טכני רב והוא נשלח מיד לקורס מכונאי טנקים. הוא קיבל דרגת רב"ט והוצב לשרת כמכונאי טנקים בבית-ספר לשריון. לאחר תקופה יצא משה לקורס קצינים. בסיום הקורס הוצב לשרת כקצין נשק ותחמושת במפקדת אוגדה ובגדוד 'ברק' בחטיבה 7. הוא אהב מאוד את נופי רמת הגולן והרבה לטייל באזורים אלה. לאחר תקופה הוצב לשרת באזור הדרום, בבסיס שדה תימן. משה התקדם בסולם הדרגות הפיקודי מדרגת סג"מ ועד דרגת סרן. הוא היה מפקד אנושי ותמיד הבין את פקודיו. במקביל דרש שלמות ודייקנות. בחוות-הדעת על קצינים כתבו מפקדיו: "…קצין טוב-מאוד! מסור, עושה עבודתו נאמנה. יחסו לתפקידו רציני… ביצע תפקידו למופת תוך כדי גילוי יוזמה… נותן דוגמה אישית לפקודיו…" משה השכיל לארגן את חייליו לעבודת צוות פוריה. מפקדו ציין, כי בביקורת החימוש שנעשתה מטעם המטכ"ל והפיקוד, קיבלה היחידה ציונים גבוהים. במשך כל תקופת שירותו גילה משה דאגה ואחריות להוריו: לבריאותם ולמצבם הכלכלי. ביום ה' באדר א' תשנ"ב (9.2.1992) נפל משה בעת מילוי תפקידו. הוא נספה בתאונת דרכים ליד צומת קסטינה, במהלך נסיעתו מהבסיס שבו שירת לפעילות חינוכית של היחידה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים – אריה, אבנר ויגאל ושתי אחיות – שולה ופאני. משה עמד להינשא לחברתו רחל שבוע לאחר נפילתו. לאחר מותו, הועלה לדרגת רס"ן. בני המשפחה הנציחו זכרו בספר תורה, שתרמו לבית-הכנסת על-שם רבי חיים פינטו ורבי יעקב אבו-חצירה בעכו.