מלכה, מיכאל (מיקי)

בן בכור לרינה ואברהם. נולד בבית שאן ביום ו' בחשוון תשל"ט (6.11.1978), אח לשירן, מורן ובת-אל. את דרכו החינוכית עשה בבית שאן: פעוטון, גן, גן-חובה. למד בבית-הספר היסודי 'רמב"ם' וסיים בהצלחה את לימודיו בבית-הספר התיכון הדתי המקיף 'אורט בית שאן'. מיקי אהב לצאת לבלות עם חברים, להאזין למוזיקה ולצפות בטלוויזיה. הוא שיחק כדורגל בקבוצת הכדורגל של הנערים ב'הפועל בית שאן'. בספר המחזור של התיכון מתואר מיכאל כ"ילד שקט וחביב על חבריו/ מבט תמים ורך יש על פניו/ לשיעור מגיע תמיד בריצה, ציונים טובים הוא מקבל/ את בני כיתתו מהלל/ מסתדר עם כולם/ והוא הכי הכי בעולם …" עם התקרב מועד הגיוס, בחר מיקי ללכת בעקבות אביו ששירת שתים-עשרה שנים במשמר הגבול. בחודש מרס 1997 התגייס מיקי לצה"ל, למשמר הגבול. עם סיום הטירונות שובץ בנתב"ג כחייל מג"ב, ובתום שלושה חודשים עבר למג"ב איו"ש. בעקבות המלצות חמות מצד מפקדיו, יצא מיקי לקורס סמלים בבסיס ההדרכה של החיל. כשסיים בהצלחה את הקורס החל בהדרכת טירונים בתפקיד מ"כ. שאיפתו של מיקי היתה להמשיך בדרך שבחר בה, להגיע למערך הקצונה הבכיר במשמר הגבול ולהיות – כפי שאכן הוכיח בפועל – דמות מחנכת לחניכים. אך מיקי לא הספיק לסיים את אשר החל. ביום כ"א בתמוז תשנ"ט (5.7.1999), בעת ששהה עם פלוגתו בסדרת ספורט במכון וינגייט, טבע מיקי בחוף הים והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבית שאן. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. בכיתוב האישי נחקק על מצבתו: "איך מחמד העין, נשטף בגלי המים/ פתאום כהרף עין, עלה בסערה לשמים." מפקד בה"ד מג"ב הספידו: " …נפלה בחלקי הזכות לפקד על אביך, מיכאל, עוד לפני עשר שנים במג"ב, ומהיכרותי את המשפחה ואת החינוך לו זכית, זה נראה אך טבעי כי בחרת ללכת במסלול הפיקוד במשמר הגבול ולתרום את המיטב שבך […] בימים האחרונים הביע את שביעות רצונו מהתפקיד אותו מילא וביקש ממפקדיו להמשיך ולצאת לקורס קצינים. לצערנו, האסון הנורא גדע את החלום." מפקד הפלוגה כותב: "היית מפקד שידע לדאוג לפקודיו. היית מפקד שפקודיך העריכו ואהבו, למרות המדיניות ה'קשוחה' – לחנך לדרך הטובה. מיכאל, היית אדם צנוע, רוחש כבוד למפקדיך, צייתן ובעל מוטיבציה". זכרו של מיכאל הונצח בתמונות, ברשימות ובשירים בחוברת "מיכאל – מילים שכתבנו לזכרך", שבה כתבו בני המשפחה וחברים רבים את געגועיהם, הביעו את ההלם על מותו והנציחו את דמותו של מיכאל. כותבת עדי: "…כשאני חושבת עליך/ הים מזכיר לי את פניך/ כשאני מדמיינת את צחוקך/ הגלים מזכירים לי אותך./ הגל השקט – את אופייך הדואג/ הגל הסוער – כמו מיכאל העוזר/ והגל שאותך הוא לקח – הוא הגל השובר/ אך מה נותר לי לומר/ – רק שאותך לא אשכח לעולם…"